|
|
עמוד:13
מבוא | 13 — 'דרך הים', כפי שהיא מכונה במחקר . דרך זו הייתה הדרך הראשית ממצרים בואכה צפון ארץ-ישראל ומשם לסוריה ולמסופוטמיה . ייתכן כי הנתיב לאורך הירקון ( חלקו ימי וחלקו יבשתי ) אִפשר לנהל מסחר מן המעגן הסמוך לתל קסילה לתוך הארץ . בזכות האדמה החקלאית הטובה שבמישורים שמצפון לתל וממערבו והודות למי התהום הגבוהים שבסביבה היה אפשר להקים יישוב באתר — אם כי השטחים שמסביב לתל היו עלולים להיעשות שטחי ביצה, כפי שאומנם קרה במאה התשע עשרה . השטח שמצפון לרכס הכורכר וממערבו, שהתל נמצא עליו, הוא שטח מישורי עד לחוף הים . יש עדויות כי היו בו בעבר שלוחות של נהר הירקון, והן יצרו שטחים ביצתיים או מוצפֵי מים . בביצות וסמוך לנהר הירקון חיו בעבר היפופוטמים . עצמותיהם נמצאו בחפירה, ומכאן כי בשרם שימש למאכל וניביהם לייצור חפצי שנהב ( איור 8 ) התברר כי השרידים העתיקים מקיפים שטח של כשלושה עשר דונמים, אך אפשר להעריך כי שטח היישוב הקדום היה כשישה עשר דונמים, שהרי שולי התל נהרסו בסחף וככל הנראה גם בפעולת כריית אדמה לטיוב שדות . גורמים אלו מכבידים על חקירת שאלת קיומם של ביצורים ביישוב העתיק, ואכן שאלה זו נותרה בלא תשובה ברורה עד היום . רכס הכורכר שהיישוב הוקם עליו אינו סימטרי : בדרום, במזרח ובצפון הוא מסתיים במדרונות תלולים, ואילו במערב הוא משתפל בשיפוע מתון יחסית . על כן היישוב היה בנוי כולו על מדרון הפונה לכיוון דרום-מערב, והבתים הקרובים לשיא המדרון במזרח גבוהים מעט מאלו שממערב להם . ב- 27 באוקטובר 1948 החלה עבודת החפירה, והיא נמשכה עד לחודש דצמבר של אותה שנה . לצידו של בנימין מזר, מנהל החפירה, עמדו עמנואל דונאייבסקי ( מוּניה ) , לימים האדריכל הראשי של חפירות חצור ומצדה ודמות מרכזית בפעילות הארכיאולוגית בישראל בשנות החמישים והשישים ; המהנדס יעקב קפלן, לימים מייסד ומנהל המוזיאון איור 5 . תל קסילה, מבט מן הירקון איור 6 . תצלום אוויר של תל קסילה בשנת 1951 . כביש חיפה — תל אביב בסלילה
|
|