|
|
עמוד:12
21׀ יהודים אינטלקטואלים, יוצרים והורסים, בפני "השאלה היהודית" תחילה באיומים, אחר כך בשוחד . הוצעה לו קצבה שנתית של אלף פלורינים כדי שיקיים את טקסי היהדות ויבקר בבית הכנסת . הפילוסוף סירב . אז נשלח אליו מתנקש שנכשל במשימתו . בעשרים ושבעה ביולי 1656 סולק שפינוזה מבית הכנסת ונאלץ לעזוב את אמסטרדם . למרות החרם, כתב שפינוזה במסכתו, מאמר תאולוגי-מדיני : "אני די מוכן להאמין שיבוא יום שבו, ברגע המתאים, בהתחשב בכך שענייני האדם נתונים לשינוי, הם [ היהודים ] יקימו שוב את מדינתם" . לאחר פרסום מסכת זו, היה שפינוזה מאוס בעיני תאולוגים מכל הפלגים הנוצריים . בשנת 1685 כתב המיסטיקן הפרוטסטנטי הצרפתי פייר פּוּאַרֶה ( 1646 - 1719 ) : שפינוזה, לאחר שהפך מיהודי לנוצרי [ הוא מעולם לא היה נוצרי ] , מנוצרי לדאיסט, ומדאיסט לאתאיסט, הפך לבסוף לאובסקורנטיסט ולכלי של השטן . הסכנה שלו למאמינים מחמירה בשל העובדה ששפינוזה בשום מקום בעבודותיו לא מודה בגלוי באתאיזם שלו, אלא פונה לאלוהים, שהוא מפרש אותו כערמה של דברים סופיים, גופניים ורוחניים . תאולוגים הביעו שאט-נפש מפילוסופיית הפנתאיזם של שפינוזה שלפיה אלוהים הוא הגורם האימננטי לדברים, ולא היוצר שפועל מבחוץ ; היוצר זהה ליצירתו ; אלוהים אינו בורא עולם שמחוצה לו, אלא הוא מתקיים בכל נשמה . אנשים משוכנעים שעיניים נוצרו כדי לראות, צמחים ובעלי חיים נוצרו כדי להיות מזון, ומטרת השמש להאיר . הם יודעים שהאמצעים הללו קיימים ולא נוצרים מעצמם, ולכן הם מאמינים שיש מישהו שיצר אותם . הם לא יכולים לחשוב שהדברים הפכו את עצמם לכאלה . שפינוזה היה נגד הרעיון שאלוהים ברא את האדם בצלמו . הוא האמין שהאדם ברא את אלוהים בצלמו, והוא התנגד לתפילה הנוצרית לאל דמוי בן אנוש . איינשטיין כתב : "אני מאמין באל של שפינוזה, שמתבטא בהרמוניה של כל מה שקיים, ולא באל שמתערב בגורל ובמעשיהם של בני האדם" .
|
|