|
|
עמוד:13
פתח דבר 13 של שנים ארוכות של מאבק פנימי ודיאלקטי — שההִינְדוּאִיזְם איננו בחזקת עבודת אלילים . עם זאת, סבור שפרבר כי קיימת הבחנה חשובה בין התפיסה היהודית לתפיסה ההינדואית באשר לאימננטיות האל, שכן היהדות, למרות התעקשותה על מונותאיזם טרנסצנדנטי ואימננטי גם יחד, לא תוכל לקבל את התפיסה ההודית שלפיה "אני" ו"הישות העליונה" חד הם . איתמר תאודור מצביע במאמרו 'מודיפיקציה, האצלה ופָּרינָאמָה בוֵדָאנְטָה התיאיסטית של ימי הביניים ובקבלה' על חלוקתה של מסורת הוֵדָאנְטָה הימי ביניימית לשתי השקפות עולם עיקריות : פָּרינָאמָה וּוִיוַרְטָה . הדוגלים בהשקפת הפָּרינָאמָה רואים את עולם התופעות כטרנספורמציה או התפתחות ( pariṇāma ) של המציאות העליונה או הבְּרָהמָן, שעה שהדוגלים בהשקפת הוִיוַרְטָה רואים את העולם כמופע כוזב ( vivarta ) של אותה מציאות עליונה . הוא טוען כי במובנים רבים דומה הקבלה לפָּרינָאמָה היות שהיא מחזיקה בתפיסה שלפיה האלוהות יורדת לעולם באמצעות טרנספורמציה או האצלה, ובכך מאפשרת לאדם לפגוש אותה דרך התודעה והחומר . תאודור מדגים את הדמיון בין תפיסת הקבלה לפָּרינָאמָה במישור האונטולוגי, האֵתי והתאולוגי . במישור האונטולוגי מוצג הדמיון בין המושג הקבלי "ספירות", המתואר לעיתים קרובות במונחים אנתרופומורפיים, לבין ה"וִירָאט פּוּרוּשָׁה", תפיסה וֵדִית של דמות אוניברסלית, הזוכה לפרשנות תאיסטית ב בְּהָאגָוָטָה פּוּרָאנָּה . במישור האֵתי מוצג הדמיון בין האתיקה של מסילת ישרים של הרמח"ל לבין סולם האתיקה המוצג ב בְּהָגָוָד-גִיטָה , על-פי פרשנותו של וִישְוָנָאטְהָה . במישור התאולוגי משווה המאמר את תפיסת האל, הגוף והנשמה במשנתם של רָאמָאנוּגָ'ה והרמב"ן, ובכלל זה את סוגיות יחסי הנשמה והגוף, הדבקות באל, יחסי האֵל והבריאה, וההאנשה של דמות האֵל . חביבה פדיה מציגה במאמרה 'אשליה : לקרוא מחדש במקורות המיסטיקה היהודית לאור תולדות מושג המָאיָה בהינדואיזם' מבט חדש על מושג האשליה במסורת המיסטית היהודית לאור מקורות הִינְדוּאִיים . המקורות העומדים לדיון מתוך היהדות הם מגוונים וכוללים את חז"ל, ספרות ההיכלות, ספר הבהיר , ספר הזוהר וכתבי החסידות, ואילו המקורות העומדים לדיון מתוך ההִינְדוּאִיזְם הם ה אוּפָּנִישָׁדוֹת , ה בְּהָגָוָד-גִיטָה וה בְּהָאגָוָטָה פּוּרָאנָה . נושא האשליה תופס מקום מרכזי במסורת ההודית אולם הוא אינו נתיב עיקרי במיסטיקה היהודית, וכיוון שכך, מטרתה של פדיה היא להתבונן במקורות היהודיים באור חדש בהשראת מחקרים חדשים העוסקים במושג המאיה בהִינְדוּאִיזְם . הווה אומר : לאסוף כלים לארגון וסידור המערכת היהודית מנקודת מבט חדשה ולהעלות
|

|