|
|
עמוד:12
הרב כלפון משה הכהן וחכמי תוניסיה בעת החדשה 12 הרב אלחאייך היה אחד מבכירי הדיינים בבית הדין הגדול של תוניסיה, שמקום מושבו היה בעיר תוניס, במפנה המאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה . במוקד המאמר ניצב המושג "בית דין של כת הקודמין" אותו טבע הרב אלחאייך, עשה בו שימוש עשרות פעמים בספרו האמור וניתן לראות בו מונח מפתח בכתיבתו ההלכתית . במאמר שלפנינו טוען חרובי שהמונח "בית דין של כת קודמין" בא לציין, בהתאם להקשר שבו הוא מופיע, הן את כלל מסורת הפסיקה והדיינות בתוניס בעבר הקרוב והרחוק והן גוף דייני מוגדר, דהיינו בית הדין הגדול, שפעל בעיר זו כאשר הרב אלחאייך היה צעיר ובטרם התמנה לדיין בכיר . הרב אלחאייך מעיד שבימי צעירותו, בהיותו דיין מתלמד, הוא נכח בבית הדין של כת הקודמין, התוודע באופן בלתי אמצעי לפעילותם של דייניו וינק מהם את מסורת הפסיקה שרווחה בתוניס בעבר . אזכור אחד של המונח "בית דין של כת הקודמין" מעורר עניין מיוחד וחרובי מקדיש לו דיון נרחב : הרב אלחאייך מציין שדייני בית הדין של כת הקודמין היו אמונים על מסורת פסיקה קדומה שבמסגרתה הם פסקו לעתים כדעת רמ"א, אף אם זו עמדה בניגוד לפסיקת ר' יוסף קארו . עם זאת, הרב אלחאייך לא ראה את עצמו ואת בית דינו מחויבים למסורת פסיקה זאת, והם נטו לאמץ תחתיה מסורת בעלת מאפיינים ספרדיים מובהקים יותר . במאמר שלפנינו נדונה השאלה באיזה שלב התרחקו הדיינים בתוניס ממסורת הפסיקה המקומית לטובת המסורת הכלל ספרדית, ומתברר שעיקר המפנה התרחש בפרק הזמן שסביב שנות השמונים של המאה השמונה-עשרה . לקראת סופו של המאמר נדונה עדות בודדת, שמקורה בספר יתר הבז לר' נהוראי ג'רמון, ושממנה עולה האפשרות שמסורת הפסיקה התוניסית הקדומה המחויבת לפסיקת רמ"א הייתה נרחבת יותר מזו המתוארת בספר משכנות הרועים . לבסוף מוצגות עמדותיהם של שניים מגדולי רבני תוניסיה במאה העשרים, ר' ישראל זיתון ור' משה כ'לפון הכהן, כלפי מסורת פסיקה זו . יובל חרובי משמש כעובד מחקר בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב ומרצה במכללת אורות ישראל ובמכללה ירושלים . יובל יוסף טובי מציין בפתח מאמרו "הרב כ'לפון משה הכהן וחכמי ארץ ישראל", שיחסו החם של הרב כ'לפון משה הכהן לציונות הוא מן המפורסמות . יחסו נבע מן המקום החשוב שתפשה ארץ ישראל בהגותו הרעיונית ובא לידי ביטוי גם באופן מעשי, כגון הפצת הידע של העברית, ודווקא ברובד החדש שלה — העברית המדוברת בארץ ישראל, כפי שהדגיש במילון הערבי-העברי שכתב כבר בראשית המאה העשרים . במאמרו כותב טובי, שמכוח תפישתו זו חידש הרב כלפון את עיקרון הזיקה ההלכתית המחייבת לחכמי ארץ ישראל, זיקה שלא אפיינה את קהילות ישראל במזרח ובמערב במאות השנים האחרונות . לדברי טובי, יש לציין במיוחד את קשרי הרב כלפון עם הרבנים הראשיים הספרדים, הראשון לציון הרב יעקב מאיר והראשון לציון הרב בנציון חי עוזיאל . על בסיס תכתובת הנמצאת בידיו דן טובי על כך, שבשנת תרצ"ב פנה הרב הכהן אל הרב יעקב מאיר בעניין הלכתי מסוים שבו הוא [ הרב הכהן ] פסק להיתרא, וביקש חוות דעתו . בשל טרדותיו, הפנה הרב מאיר את השאלה לרב בן ציון קואינקה . זה אימץ את חוות הדעת של הרב הכהן,
|
|