הקדמה

עמוד:13

הקדמה | 13 זוהי בעיית הנר, מבחן קלאסי לחשיבה יצירתית . היא פותחה בידי קרל דונקר, פורסמה לאחר מותו ב- 1945 , ומאז משמשת באינספור מחקרים במגוון תחומים, החל בגמישות קוגניטיבית וכלה בהשלכות הפסיכולוגיות של סטרס . בשנות השבעים המאוחרות של המאה העשרים, הפסיכולוגית אליס אייזן התבססה על בעיית הנר בניסוי חשוב שחקר את השפעות מצב הרוח על היצירתיות . אייזן חילקה את הנחקרים לשתי קבוצות . קבוצה אחת קיבלה מתנה קטנה — שקית ממתקים — לפני שהציגו לה את בעיית הנר . הקבוצה השנייה קיבלה את המשימה ללא תמריץ קודם . ההשערה הייתה שהלוך הרוח של אלה שקיבלו ממתקים יהיה חיובי יותר כשינסו לפתור את החידה . אייזן גילתה משהו מעניין : אלה שמצב רוחם השתפר קצת בזכות המתנה, הצליחו במידה ניכרת יותר מאלה שניסו לפתור את הבעיה ללא התמריץ . כשקראתי לראשונה על הניסוי של אייזן בלימודי הפסיכולוגיה, חשבתי שזה מעניין אבל לא בדיוק פורץ דרך . אישית, מעולם לא הרגשתי צורך להצמיד נר לקיר . אבל כשחזרתי לניסוי כרופא INTRODUCTION an influential experiment to study how mood affects people’s creativity . Isen began by dividing her volunteers into two groups . One group was given a small gift  –   a bag of candy  – before facing the candle problem . The other group started the task with no such incentive . The theory went that those who were given the sweets would have a more positive mood when they tried to solve the puzzle . Isen found something interesting : those whose moods were subtly improved by the gift were significantly more suc - cessful in solving the candle problem . When I first read about Isen’s experiment during my psychology degree, I found it interesting but not exactly transformative . Personally, I’d never felt the overwhelm -

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא