הקדמה

עמוד:11

הקדמה | 11 וסוציולוגיות . גם אנקדוטות מחיי היומיום היו מקור מרכזי לראיות, יותר ממה שהיה אפשר אולי לצפות מפסיכולוג חברתי . אין לי כוונה להתנצל על זה . אני ללא ספק בחור של מספרים . אני מת על סטטיסטיקה . אני מבלה חלק גדול משעות הערוּת שלי בניסיון להחדיר נתונים סטטיסטיים למוחם של סטודנטים . אבל נתונים אינם מספיקים כדי להפוך רעיון לתקף בעולם האמיתי . הוא חייב להיות מגובה בניסיון חיים, אחרת הוא הופך למשהו מופשט בלבד — מספר, מגמה, הערכה אחת מתוך הרבה הערכות אפשריות אחרות . לכן, אני רוצה להבהיר כבר עכשיו כמה דברים בקשר לספר הזה . קודם כול, הקוראים יגלו הרבה רעיונות פסיכולוגיים, כלכליים וסוציולוגיים . את כל אלה לא אביא בצורה של תאוריות אלא אשתמש בחוויות מהחיים שלי ומחיים של אחרים כדי לשזור אותם, ליישם אותם ולבחון אותם . שנית, כשאני מתאר את החוויות האלה, חשוב שהקוראים יבינו ששיניתי זהויות ונסיבות . זה אומר שהחלפתי שמות ולפעמים גם מגדר, מקום וזמן התרחשות . המצאתי מיקומים ולפעמים שילבתי כמה קולות לקול אחד או פיצלתי קול אחד לקולות רבים . אני מבין שזהויות בדויות וצורות הסוואה אחרות מצריכות הרבה אמון מצד הקוראים, אבל אני מקווה שלא יותר מזה הנדרש בתסריט כתוב היטב . המטרה שלי היא לבטא את התחושה ואת המשמעות של דברים שראיתי, שמעתי וחוויתי, גם אם לא בנסיבות המדויקות שבהן אירועים אלה התרחשו . והסיבה היא שכֵּן, גם אני פרפקציוניסט . ודבר אחד שחשוב לי במיוחד הוא שהספר הזה יהיה מִנחת נחמה מפרפקציוניסט אחד לרעהו . ככל שלמדתי יותר על הפרפקציוניזם שלי ושל האנשים סביבי, וככל שניתחתי יותר תוצאות של מחקרים שבדקו את השפעות הפרפקציוניזם על בריאות ואושר, כך הבנתי שהסיפורים

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא