|
|
עמוד:9
9 מבוא השיב בר : "מעולם לא היה תפקיד ראש השב"כ דרמטי כל כך, כמו עם התפרצות הכהניזם . יש לי דילמות יומיות, זה יהיה סופה של הדמוקרטיה" . פחות משנה לאחר ש- 1,200 ישראלים נרצחו באחריותו הישירה, וראש השב"כ רונן בר עדיין האמין שהדבר הדרמטי ביותר אי פעם בכהונת ראש שב"כ הוא "התפרצות הכהניזם" . מכאן ניתן להבין טוב יותר את הדינמיקה המחשבתית המעוותת שהנחתה את בר ואנשיו : בעולמו של רונן בר היהודי הוא מחרחר המלחמה, ואילו הערבי בסך הכול מחפש אישורי עבודה ושיפור כלכלי . לכן, אם אנחנו לא נבלבל אותו, לא תהיה מלחמה . ראש השב"כ בר, כמו גם הרמטכ"ל הרצי הלוי, התגלו כאנשים חסרי הבנה אלמנטרית של אופי השכונה האכזרית בה אנו חיים . הם הדחיקו את תאוות הרצח הברוטלית של אויבינו . בעולם הוורוד והדמיוני שהם בנו בראשם, הדבר היחיד שעלול להוביל למלחמה הוא אותה "מיסקלקולציה", מין חוסר הבנה מצערת שכזו שתגרום לאויבינו השלווים והרציונליים לצאת מאיזון . אם נרחיב את היריעה נגלה שבר והלוי לא לבד . מזה ארבעה עשורים לפחות השתרשה באליטות הישראליות תודעה של חולשה ורפיון ידיים . הם הסבירו לנו שאי אפשר לנצח טרור באמצעים צבאיים ולכן חייבים פתרון מדיני . מול האיום הקיומי האיראני הם נאמו, התראיינו, תדרכו, הטיפו והדליפו, בפנים גלויות ובעילום שם, שאין לישראל את היכולת לפעול לבדה . וכן הלאה .
|
|