|
|
עמוד:7
7 הֵנִיחָה לִי לָצֵאת אֶל מַמְלְכוֹת הַחוֹל . אָבִי זָקֵן לְאַט-לְאַט, פָּנָיו הֵם רֶשֶׁת שֶׁל קְמָטִים, תָּאָיו הוֹלְכִים וּפוֹחֲתִים, הוּא מְאֻשָּׁר בְּחָסוּתִי . אֲנִי זָרִיז וְגַם חָסוֹן, טִפַּסְתִּי בַּסֻּלָּם הַצַּר עַד לַשָּׁלָב הָאַחֲרוֹן, אֲנִי מוּכָן מִשָּׁם לִצְנֹחַ אִם רַק יִהְיֶה לוֹ טוֹב וְנוֹחַ . אֲנִי נָבוֹן אֲנִי גָּבוֹהַּ חָזָק וּמְשֻׁרְיָן,
|
|