|
|
עמוד:8
עד קצה גבול 8 עודד ליפשיץ ניצב בליבת השמאל הציוני, איש תנועת השומר הצעיר שעליה נאמר "שומר פעם — שומר תמיד" . באקלים של היום, זו עמדת – נגד לרוח הרעה השוטפת את המרחב הישראלי, ולא רק אחרי השבעה באוקטובר . השומר הצעיר נשען על יסודות אמונה וערכים שאדם נושא לאורך כל חייו . ציונות, כלומר הכרה ואמונה בזכותו של העם היהודי למדינה . הגשמה, כלומר, מימושם של ערכי היסוד במעשה ובדרך חיים, מה שבעבר נקרא "חובת ההגשמה" בקיבוץ . השומר הצעיר אומר הכרה בזכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית, ויכולת להזדהות עם כאבו של האחר, גם אם הוא אויב מר . השומר הצעיר פירושו מאבק על זכויות העובדים ומלחמה בפער החברתי – כלכלי . השומר הצעיר פירושו עמדה חילונית לא מתנצלת, והתנגדות לכפייה דתית מכל סוג שהוא . ולצד זה, עניין בתרבות היהודית לדורותיה, היכרות איתה ושימור שלה . כל קווי המתאר האלה קורמים עור וגידים בטקסטים של עודד, יוצאים מכבלי הקלישאה אל המאבק על דמות המדינה, וגם חושפים מורכבות . עודד היה לוחם פעיל, איש צנחנים שהשתתף במלחמות ישראל, ולצד זה חבר מסור בתנועות שלום, במחאות כנגד מלחמת לבנון, כולל מסע המחאה שבה יצא קיבוצו ניר עוז להפגנה בירושלים . עודד האמין שפתרון הסכסוך חייב להיות היעד המרכזי של מדינת ישראל . המאבק בכיבוש, המיוצג בפרק שלם בספר, היה חלק מעולם האמונה והמעשה של עודד . זמן קצר לפני חטיפתו אף קיים שיחות עם אנשי "שוברים שתיקה", אבל, כפי שהוא קובע באחת מרשימותיו, ההתנגדות לכיבוש אינה תנאי מספיק לסרבנות . הסרבנות מוצדקת רק בתנאים חמורים המחייבים אותה בעליל . עודד הזדהה עם המאבק הפלסטיני, ואף ליווה את המאבק הזה וכתב עליו רבות, אבל היה מודע לצורך הדחוף בפרידה מהפלסטינים . בהיבט הזה נקראות כמה מרשימותיו קריאה חדשה, מצמררת לעיתים, לאחר השבעה באוקטובר . מה חשב עודד, פצוע ומדמם
|
|