|
|
עמוד:9
פתח דבר 9 ומבוהל בדרכו לשבי, על שכניו הפלסטינים שנהג להסיע את בניהם החולים לבתי חולים בישראל ? האם חש בגידה, זעם, אכזבה ? בכמה מרשימותיו הוא מבטא התנגדות חסרת פשרות לעסקאות שבויים שבהן שוחררו אלפי פלסטינים תמורת קומץ ישראלים . האם היה מחזיק בדעה הזו גם אם היה היום איתנו ? ניתן להעריך שהיה צועד בראש ההפגנות להחזרת החטופים, בוודאי אחרי הטבח הנורא שעבר קיבוצו . עודד ליווה במשך שנים את הקמת היישוב היהודי בפתחת רפיח, נאבק בנחישות נגד הנישול המסיבי של הבדואים שחיו באזור, וגם נתן לכך ביטוי ברשימותיו . כפי שאפשר לראות גם בקורות החיים שהוא מתאר בפתח הספר, עודד ראה במאבק הזה את גולת הכותרת של חייו הציבוריים, רובו לפני שהפך לעיתונאי פעיל . לצד זה הוא הזדהה עם כאב הפינוי של המתיישבים, אף כי ראה במעשה ההתיישבות מהלך מסוכן, המשך של תהליכי הכיבוש הממאיר . בשנות האלפיים התגייס עודד למאבק שהתחולל לכאורה בתוך השמאל הישראלי . הקשת המזרחית, שהאשימה את הקיבוצים בגזֵלת אדמות המדינה, הרתיחה את דמו, והוא השיב לה במאמרים חדי לשון, מצוידים היטב בעובדות . אפשר היה לחוש ברשימותיו את העלבון האישי של אדם שחי כל ימיו בקיבוץ ספר, צמוד לגבול מאיים, יישוב חקלאי הנאבק על קיומו . בעמדה הזו היה כמעט לבדו בחזית השיח אף כי ביטא דעת רבים, בעוד אנשי שמאל לא מעטים נמנעו להכניס את ידם לאש המחלוקת . את מאבקי הקשת המזרחית כנגד הקיבוצים קשר לטענות אנשי ציבור, אומנים ועיתונאים שבאו חשבון נוקב עם יחס הממסד אליהם בעשורים הראשונים של המדינה, והשיב להם . מאמריו בנושא ישמשו בעתיד היסטוריונים וחוקרים בנושא הנפיץ הזה . מכל המאבקים האלה, מאבקיו של איש מחנה השלום שהלך ממלחמה למלחמה בחיי הציבור והמדינה, עולה המכנה המשותף : לוחם צדק . כאשר חש פגיעה בצדק עמדתו הייתה דיכוטומית . שחור
|
|