|
|
עמוד:11
פתח דבר | 11 דברי הקדמה ואחרית דבר, הרצאות שבעל פה, רצנזיות . עיקרון שלישי היה הרצון להציל טקסטים מסוימים מאבדון, כגון הרצאות מן השנים האחרונות שטרם כונסו בספר או ביקורות בעיתונים נשכחים שמצאנו טעם להדפיסן מחדש . לבסוף, העיקרון הרביעי, היה השאיפה להעמיד כרך נגיש ומזמין, רווי אהבת ספרות ואמונה בכוחה להקנות משמעות לחייהם של בני אדם . בכל עמוד ועמוד בספר ניכרת התשוקה של דיקמן לספרות ולספרים, תשוקה שבה הדביק את תלמידיו ואת קוראיו, שיזהו כאן ודאי את דיקמן שהכירו : אדם שמעורה בתרבותו, רחב יריעה, בעל זיכרון מאלף, חוש הומור מושחז ונוקב ( ראו, למשל, במאמר ״זיכרונותיו של סוחר ספרים״ שבספר זה ) וחיבה לאנקדוטות, שלעולם אינן מאפילות על המסר העיקרי והחשוב . התמונה שהתקבלה כאן היא מן הסתם תמונה חלקית — נאלצנו, מטבע הדברים, לוותר על מאמרים רבים, ויתור שאף פעם איננו פשוט — אך אנו מאמינים ומקווים שלפנינו שיקוף נאמן של דיקמן החוקר, המבקר, המסאי ואיש הספרות . אומנם מן הספר עולה דמותו של חוקר ויוצר רב-פנים ומגוון, אך במהלך העבודה וקריאת חלק מן המאמרים זיהינו, כך נדמה, נתיב מרכזי שבו ניסה דיקמן ללכת בפעילותו האקדמית והמחקרית : הרצון לשרטט את פרקי תולדות התרגום העברי . באחד מן הקבצים שמצאנו במחשבו, קובץ באנגלית שפירט את כוונותיו המחקריות, מצאנו ביטוי מפורש לשאיפה הזאת : דיקמן, כך עולה מתוך דבריו, תכנן להשלים ספר על ההיסטוריה והפואטיקה של התרגום העברי, משנת 1870 ועד שנת 2000 . הספר הזה, כידוע, מעולם לא נכתב, אך הדברים הללו האירו לפתע באור אחר את דיוקנו של דיקמן כחוקר : מאמריו והרצאותיו על תרגומיהם של יצחק אדוארד זלקינסון, לאה גולדברג, נתן אלתרמן ועוד היו בעצם משיחות מכחול ראשונות באותו מפעל מחקרי . חלק מן המאמרים שכללנו בספר הזה הם אפוא תיעוד של אותה תוכנית שדיקמן, לצערנו, לא הספיק להוציא אל הפועל .
|
|