|
|
עמוד:6
פילוסופיים ותאולוגיים ובמעשיות פולקלוריות יהודיות שחוברו ימי הביניים, אבל יריעת הדיון מתפרסת גם למקורות מהעת העתיקה ולהשפעות שיש למכלול זה בעת החדשה . בספרות המחקרית נכתב מעט מדי על הזיקה המאגית של האישה ביצירה הרוחנית היהודית, ועוד פחות מכך על הראייה המאחדת של האמונות והדעות של חכמים בימי הביניים נגד נשים, שזוהו בידי ההגמוניה הפטריארכלית כמי שעוסקות בכישוף . הספר פותח בכינון מושגי היסוד של המאגיה ושל האחר הדחוי, ודן במיוחד באישה כפי שהיא משתקפת בתרבות היהודית של ימי הביניים . הוא מברר מושגים ורעיונות שבהם נדונו מאפיינים טיפוסיים נשיים, ושבהם משמש הכישוף הנשי מוקד להתייחסות ולביקורת . חלקו הראשון של הספר הוא עיוני ופילוסופי, ומכיל סקירה של תבניות ודפוסים הגותיים, הדנים בזיקת האישה למאגיה בשכלתנות של ימי הביניים, ובמקביל גם במיסטיקה ובקבלה . המאגיה נתפסה ככלי פרשני ותאולוגי חשוב ; סוגיות מקראיות ורבניות רבות הוצגו כמושתתות עליה . החיבור מברר את מעמדה של האישה ביחס למודלים הפרשניים והתאולוגיים המאגיים . חלקו השני של הספר הוא ספרותי וסוציולוגי, והוא מתמודד עם הנרטיב ההגמוני המסורתי, שזיהה בטבעה של האישה את הכוח להזיק . ציר הדיון שבספר נע סביב השאלה : האם דימוי האישה ככשפנית מצביע על נטייה רווחת של נשים לעסוק בכשפים כהתמחות מקצועית, או לחילופין משמש קידוד של כוח הדמיון, המלמד על נחיתותן המובנית ? ( ביולוגית וחברתית ) . קריאה ביקורתית של החיבורים שבהם עוסק הספר מלמדת על קיומה של חרדה גברית קולקטיבית מפני כוחן החברתי הפוטנציאלי של נשים . מכאן נובעת המסקנה, שקיים קשר ישיר בין צורות הדיכוי של הקול הנשי בספרות היהודית ( הדרה מגדרית ) ובין מנגנוני ההשתקה שאותם הפעילה מערכת השליטה הפטריארכלית שחיברה אותם . הספר שלפנינו הוא, לכאורה, ספר היסטוריה . אבל הוא רלוונטי גם לעת הזאת . שהרי גם בימינו לא פסקה עבודת הדיכוי וההדרה ; עבודת ההדרה היא הסירוב לַשונה, תפיסתו כמאיים על הסדָרים החברתיים, התרבותיים והדתיים, הנתפסים כמעין מובנים מאליהם, שלא ניתן לערער עליהם . אחת הדרכים המרכזיות להתמודד עם עבודת הדיכוי היא תיאור וניתוח
|
|