|
|
עמוד:12
12 | להחזיק את הגשר הזה - מסע חינוכי תחת אש בירושלים, בסרטון ששלח לתלמידיו ולצוות החינוכי מרצועת עזה . כבר בשבעה באוקטובר גויס יוסי למילואים, ולפני השבת הראשונה בשטח שלח את הסרטון שבו אמירה ערכית חשובה – בכוחנו לבחור בטוב ואנו כעם בוחרים בטוב בתוך המלחמה שפרצה . בהמשך ביקש שלא להגיד לשון הרע על אף אחד בישראל : "אין שמאלנים, אין ימנים, אין חרדים, יש יהודים . זה חשבון הנפש שצריך כל הזמן לשים לנו בראש . פה, כשמישהו מצית איזושהי שיחה בעניין, כולם משתיקים אותו . כמה אנחנו טובים, כמה בחרנו בטוב" . הוא הוסיף גם ברכות : "אני מתגעגע לכולכם ומקווה לראות אתכם בעזרת השם בקרוב" . נכון, התפאורה השתנתה, וכך גם מערכת היחסים שלו עם התלמידים ועם המורים והמשימות שלפניו, אך זהותו האישית כאיש חינוך נותרה בעינה . לכן, אף על פי שבשטח לא היו לו לוח, כיסא, משרד או צלצול, הוא מצא דרכים להביא לידי ביטוי את זהותו זו ואת הווייתו . עבורו, היה אך טבעי לשלוח מסר חינוכי, גם כשלבש מדים ולחם בעזה . יוסי נפל בכ"ו חשוון תשפ"ד, 10 בנובמבר ,2023 מפיצוץ מטען חבלה בפיר ממולכד ליד מסגד במהלך הקרבות בצפון רצועת עזה . אורי גיסו, שלחם לצדו, השמיע בלוויה את השיר "מורה לחיים" של עמיר בניון : "כל חיי אתה היית לי מורה / את הדרך בחסדך הראית לי / האמת שלך תמיד אצלי בלב / גם אם לפעמים זה נחלש / לא אשכח אותך, לא אשכח אותך / לעולם היא לי דרכך" . דמותו של יוסי ודבריו העוצמתיים מהדהדים ומונחים על לוח הלב מאז ועד היום . נקודת מפנה כל אדם חווה בחייו נקודות מפנה, שהחיים לפניהן אינם החיים שאחריהן . באופן דומה, בחיי כל אומה יש אירועים מכוננים, שבהם
|
|