|
|
עמוד:10
מבוא | 9 את ערכי הליבה הפרוגרסיביים, ובראשם את העיקרון שאין להסתפק בשוויון טכני בפני החוק ושיש לתת את הדעת על יחסי כוח ודיכוי . עם זאת, אותם קולות — פעילי שטח, כותבים, עיתונאים ואקדמאים — מוצאים פגמים מהותיים בפרוגרסיביות העולמית ובמופעיה המקומיים בישראל ובשטחים שבשליטתה . נראה שהתגבשה מסה קריטית של קולות ״פוסט-פרוגרסיביים״, אשר לכל הפחות זעים באי-נוחות לנוכח העמדות שמאמץ המחנה שהם מזהים עצמם איתו במרוצת השנים האחרונות . אצל חלקם העמיק חוסר הנוחות אחרי שבעה באוקטובר והפך לשבר עמוק . אך למרות פריחתה של הביקורת הפוסט-פרוגרסיבית, הגל הזה נתקל בשלוש בעיות : ראשית, הקולות אינם מאוגדים ואין להם מוסדות משותפים . שנית, קיימת שוֹנוּת ניכרת ביניהם . שלישית, כמעט לא עולה מהקולות הללו חזון חלופי לפרוגרסיביות במתכונתה הנוכחית שאינו מהווה בפועל זליגה למרכז או לימין ( יצוין שהללו אינם באמת פוסט-פרוגרסיביים, אלא אנטי-פרוגרסיביים ) . נשאלת השאלה : עד כמה כל זה רלוונטי לישראל ? הרי אין מחנה פרוגרסיבי ישראלי מובהק, למעט שכבה צרה, צעירה ולא מאורגנת בתוך מחנה השמאל המצומצם כשלעצמו . אלא שהפרוגרסיביות המערבית בכל זאת נותנת את אותותיה בפוליטיקה הישראלית : ראשית, היא משפיעה על מפלגות ומנהיגים בשמאל-מרכז ובחברה האזרחית בישראל . שנית, יחסם של גורמים פרוגרסיביים במערב לישראל משפיע עמוקות על החוויה של ישראלים ועל הפוליטיקה בישראל . השבר שחשו מאז שבעה באוקטובר ישראלים שראו עצמם כמשתייכים למחנה השמאל העולמי ( ״השמאלנים המתפכחים״ ) יכול לשמש עדות לעניין זה . שלישית, גורמי ימין רבים בישראל מייבאים רעיונות פרוגרסיביים כדי להתנגח עימם, וזאת לא פעם תוך ייחוס שגוי של התופעה לזרמים שונים בחברה הישראלית . ערוץ 14 מרבה
|
|