|
|
עמוד:14
— 13 — עכשיו היא ספק יושבת ספק שוכבת באחת הפינות בחצר . היא סירבה להצטרף למעגל שבו רֶמֶה, הוֹרְטַנְסִיָה ותּוֹמַאסָה ניסו להניס את הקור . אֵלְוִוירָה מלטפת את לחייה בכפפות שאימא שלה סרגה לה ומתחילה להשתעל . “אֵלְוִוירָה חולה . “ “מאז שיצאה מה׳קובייה׳ יש לה חום . “ “צריך להודיע לסוהרת . “ “כאילו שאִכפת לה . “ רֶמֶה מפסיקה לקלוע את צמתה של הוֹרְטַנְסִיָה . “אני אלך לדבר אִתה . “ “בסדר, לכי ותראי שתחזרי בלי כלום . “ “תיזהרי תּוֹמַאסָה, את כל הזמן מתלוננת . את יודעת רק להתלונן ולהתלונן . “ תּוֹמַאסָה שילבה את ידיה מתחת לצעיף הצמר שלה, נעמדה מולה ואמרה בהתרסה : “מה עוד אפשר לעשות כאן, לעזאזל ? “ הוויכוחים בין תּוֹמַאסָה ורֶמֶה מעולם לא נמשכו זמן רב . קצת לפני שהרוחות התלהטו, הוֹרְטַנְסִיָה הייתה מתייצבת ביניהן ומרגיעה אותן . אבל הפעם הוֹרְטַנְסִיָה בקושי שומעת אותן, כל תשומת לִבהּמרוכזת באֵלְוִוירָה . היא מביטה בה בדאגה . הוֹרְטַנְסִיָה מפסיקה ללטף את בטנה ההרה, מניחה את ידיה בשיפולי גבה, ומתקרבת לפינה שבה אֵלְוִוירָה מעבירה על פניה את הכפפות שאימא שלה סרגה זמן קצר לפני מותה . אֵלְוִוירָה רועדת . 5 הזיות הן צורה אחרת של חלומות, ולחלום פירושו להרגיש רחוק . לחלום פירושו להיות שוב בבית . יש ריח מנדרינות . אֵלְוִוירָה בבית, היא מקשיבה
|
|