|
|
עמוד:12
12 | מטפלים בפוסט-טראומה ( PTSD ) בנרטיב האישי, בהתפתחות אמונות שליליות מוטות, ובשימוש נרחב באסטרטגיות הימנעותיות . לתפיסות שבבסיס המודלים ההתנהגותיים-קוגניטיביים של אבל טראומטי יש דמיון רב למודלים של פוסט-טראומה . עם זאת, קיים גם שוני מהותי בין השניים, שכן אבל ושכול הם ביטויים של אובדן אהבה וקשר . לכן, במקרים של אבל טראומטי, המטופל נדרש לא רק לעבד את הטראומה, אלא גם לקבל את מציאות האובדן ולשנות בהדרגה את הקשר עם המנוח — מקשר ממשי לקשר פנימי, המבוסס על זיכרון ומשמעות . תסמיני פוסט-טראומה ( ובדומה להם גם תסמיני אבל טראומטי ) מופיעים אצל רוב האנשים שנחשפו לאירוע טראומטי, אך אצל מרביתם הם נעלמים עם הזמן באופן טבעי . תהליך ההחלמה הטבעי כולל הסתגלות הדרגתית לזיכרון הטראומטי, עיבודו באמצעות מחשבות ושיחות עם קרובים, והתמודדות עם המצוקה הנגרמת מטריגרים הקשורים לטראומה, כמו חזרה לנהיגה או הליכה בחשכה . מדוע, אם כן, תהליך זה נחסם אצל חלק מהאנשים ? ברוב המקרים, היעדר החלמה ספונטנית קשור בדפוסי הימנעות ( התנהגותית ומנטלית ) , המשמשים גורם משמר מרכזי . דפוסים אלו מצמצמים את המגע עם הזיכרון והרגש, ובכך משבשים את עיבוד החוויה הטראומטית ( ובאבל טראומטי — גם את עיבוד האובדן ) . לפיכך, מטרת הטיפול היא לסייע למטופל להפחית הימנעות ולעבור לחשיפה הדרגתית ומכוונת לזיכרונות ולטריגרים, תוך ארגון ועיבוד הזיכרון ושילובו בנרטיב האישי — כך שתתאפשר חזרה לתפקוד והתקדמות לעבר עיבוד מלא יותר של החוויה הטראומטית ושל האובדן . הטיפול המוצע בספר זה מתבסס על שלושה הליכי ליבה המשותפים לכל הטיפולים היעילים בפוסט-טראומה ולחלק מהטיפולים בקשיים בעיבוד אבל : חשיפה בדמיון לזיכרון הקשה, חשיפה במציאות לטריגרים הקשורים לטראומה או המנכיחים את האובדן, ו עבודה קוגניטיבית שמטרתה לעודד חשיבה גמישה על האירוע הטראומטי ומשמעותו . במקרים של אבל טראומטי, העבודה הקוגניטיבית מורחבת ומתייחסת גם לאמונות ״תוקעות״ שמקשות על עיבוד האובדן .
|
אריאל חן
|