|
|
עמוד:15
14 ענר גוברין סגל בית החולים הפסיכיאטרי ; המטפל המנוסה המבקש לשתף מסע טיפולי מרתק במיוחד - רבים מדי מוצאים עצמם קפואים מול העמוד הלבן, לכודים בין הדחף לשתף את החוכמה הקלינית ובין הפחד המשתק מפני תגובות לועגות ומגחיכות . המשימה שלנו - לתרגם את החוויה האנושית העמוקה למילים - היא מורכבת במיוחד . כיצד נוכל לתאר ברגישות את המפגש הטיפולי דרך המדיום המוגבל של השפה הכתובה ? האתגר חורג הרבה מעבר לטכניקה . זהו מסע אל מהות העבודה הטיפולית עצמה . הקושי עצום מפני שהחוויה הטיפולית חומקת מהמילים ; והמילים אף פעם אינן מבטאות במלואו את מה שהתרחש . תיאור המקרה הופך למשהו אחר, ודבר מה מהותי בקשר הטיפולי פשוט אינו מצליח לעבור אל העמוד . בלי שהוכשרנו לכך במיוחד, אנחנו המטפלים נדרשים להיות סופרים ומתרגמים של נופים נפשיים . עלינו למצוא את האיזון העדין בין דיוק מקצועי לרגישות אומנותית, בין תיעוד של העובדות להעברת האמת הרגשית העמוקה של הטיפול . כשחושבים על קלינאי המעוניין לכתוב תיאורי מקרים נזכרים בתלמידים בבית הספר לקוסמים של הוגוורטס בספרי הארי פוטר . בדומה לתלמיד צעיר המנופף בשרביטו, מנסה להפוך כוס לציפור תוך חשש מפני כישלון, כך גם קלינאים נאבקים לקחת את חומר הגלם של הטיפול המוכר והידוע ולהפוך אותו ל . . . משהו אחר . לשתי הקבוצות דרושים אומץ ותעוזה כדי לצאת מאזור הנוחות, לפרוץ את הגבולות ולהציב את הפגיעוּת שלהם מול הביקורת . בדיוק כמו שתלמיד בבית ספר לקוסמים צריך לעלות מעל הקרקע כדי לראות את הנוף השלם, כך גם הקלינאי צריך לפרוש כנפיים מעל השכבה הראשונית של החוויה הטיפולית כדי להפוך אותה לתיאור מקרה כתוב - ליצירה המפגינה שליטה מרשימה לא רק בתיאוריה הפסיכואנליטית אלא במגוון טכניקות ספרותיות וברגישות גבוהה לשפה .
|
|