|
|
עמוד:14
תומכת ועוזרת למורים במשימה החדשה שעמדה בפניהם : להצליח בלימודי התואר השני מחד גיסא, ולחבר את הנלמד מבחינה אקדמית לנעשה בשדה, מאידך גיסא . כאן חלה אצלי התפנית : בשיעור שכותרתו "מערכת החינוך בישראל" נחשפתי לחוויות של המורים בעבודתם בתקופת הקורונה ואף קודם לכן . שמעתי שוב ושוב על הקשיים בעבודה ועל התנאים הקשים שבהם הם מלמדים, כשכל בני המשפחה בבית, וגם ילדיהם שלהם לומדים מהבית וזקוקים לעזרת הוריהם, בצירוף מחסור בציוד בסיסי ובפינות למידה בבית, כפי שאמרה חני ( שם בדוי ) , אחת מתלמידותיי : בעלי ואני שנינו מורים ויש לנו ארבעה ילדים . היינו צריכים שישה מחשבים בכל יום . כל ילד היה צריך מחשב ללימוד האישי שלו וכל אחד מאיתנו צריך מחשב כדי ללמד, ולמי יש שישה מחשבים בבית ? ואיך אפשר למצוא שש פינות נפרדות לכל ילד בבית . כדי שאוכל ללמד בשקט ובלי הפרעות, בחרתי ללמד בשירותים . שמתי עציץ מעל הניאגרה ומשם לימדתי . ביום לימדנו והתמודדנו עם הילדים הפרטיים שלנו ובלילה קיימנו ישיבות צוות, ישיבות הדרכה ולמידה, למדנו וכתבנו מערכי שיעור חדשים כל יום מחדש . כל יום קיבלנו הנחיות חדשות וסותרות, בלי יום ובלי לילה, ובסוף אני שומעת בטלוויזיה מקרן מרציאנו ומיונית לוי שהגיע הזמן שהמורים ייכנסו מתחת לאלונקה . זה מעליב ! וזה מביש, זה מבזה, זה רומס את כבודי ופוגע בכל הרצון הטוב שלי . תלמידה אחרת בחרה להציג בפני הכיתה מכתב שכתבה לה אחת האימהות מכיתתה, והקריאה בפנינו משפט אחד מתוכו : "אין סיבה שאתם לא תלמדו בל"ג בעומר . לא יקרה לכם כלום אם תלמדו בל"ג בעומר . עכשיו את מבינה למה אנחנו שונאים אתכם ? " . וזה רק קמצוץ מזערי מאין-ספור חוויות שסיפרו התלמידות בכיתה בעודן מתארות כיצד נרמס כבודן האישי ומעמדן המקצועי . מעמד המורים הוא אחד הנושאים שהטרידו במיוחד את מנוחתן מעמד המורה בישראל 13
|
|