|
|
עמוד:14
פקע מיתר 14 צירפו אליהם כמה אישים יהודים בולטים בחיי התרבות בברלין, ובראשם הרב הנודע ליאו בק, מנהיג הקהילה הליברלית בברלין, והקבוצה החלה לגבש מסגרות מבניות ותוכניות חלופיות . הם פנו לראשי הקהילות היהודיות בברלין וברחבי גרמניה לשם קבלת תמיכה, ובד בבד החלו בגיוס וברישום העובדים והאמנים היהודים שצבאו על דלתותיהם . במהרה החלו גם החזרות לקראת ההצגות הראשונות . כך יצא לדרכו הקולטור-בונד – "ברית התרבות של יהודי גרמניה" בשמו המקורי – מלווה בתקוות רבות וברצון טוב, וכמובן בתמימות לא מעטה . בדיעבד עולה ונשאלת השאלה – במה מדובר בעצם ? האם היה הארגון מעין אפילוג לעידן התרבות התוססת ברפובליקה הוויימארית שגוועה עם עליית הנאצים, או שמא הייתה כאן תחילתו של סיפור חדש, למעשה פרולוג ל"פתרון הסופי" ? רעיון תמים ואנושי להושיט סיוע לאמנים במצוקה שהוכפף לפיקוח ולניווט ציני של השלטון הנאצי, אשר סיומו, לאחר שנים ספורות, בגטאות, בטרזינשטט, ביודנראטים ובתזמורות האסירים והאסירות במחנות הריכוז וההשמדה . התשובה על שאלה זו מורכבת . ההמשכיות התבטאה, ראשית, בתכנים האמנותיים שביקשו בכירי הארגון להעלות על בימותיו, כמו בעצם הגדרת הפנייה אל השלטונות – לא אל הממשלה הנאצית החדשה, כי אם אל ממשלת פרוסיה, שעדיין המשיכה לפעול במקביל . הרפרטואר התיאטרלי, המוזיקלי והאופראי היה אמור לכלול במקום הראשון יצירות גרמניות וקלסיות, אחריהן יצירות מן הרפרטואר האירופי והעולמי, ורק במקום השלישי יצירות "יהודיות" או שיש להן זיקה ליהדות . בצד מוזיקה סימפונית, מקהלתית וקאמרית, תיאטרון ואופרה, הוצעו מחזות זמר, קבארט ובידור, וכן אירועים מיוחדים, למשל לילדים, בייחוד לרגל מועדים וחגים . נציגיו של המוסד המוצע, ראשיו והנהלתו הציבורית היו כולם דמויות בולטות, ידועות ונוצצות מן העבר היהודי-גרמני שלפני 1933 . התנאי העיקרי שהציבו השלטונות – וקיבלו עליהם המייסדים – היה חדשני באורח מהפכני וטרגי : ייעודו ומהותו של הקולטור-בונד היו ליהודים בלבד . למעשה, לראשונה בהיסטוריה החדשה הוקם בגרמניה מעין "גטו" ; אומנם ללא חומות ושערים, אך בלי ספק "גטו של תרבות" . שכן התנאי היה שכל הקשורים לארגון – חברי האגודה, קהל המנויים, היוצרים, האמנים, עובדי הבמה, הסדרנים ו"נערות המלתחה" – כולם יהיו יהודים . כך במפורש הורה למייסדים הקומיסר
|
|