|
|
עמוד:14
מיוסף ועד שלמה 14 הדבר הולם את התואר : "אדון ארצות הנכר" של האל שעמו זוהה אמחתפ . גם התואר : "הבקיא בשפות זרות" זהה למסורת היהודית על יוסף שהיה יודע שבעים לשון ( בבלי סוטה לו, ב ) . העובדה שעיר הפולחן של אמחתפ יושבת על תעלה הקרויה במפורש על שמו של יוסף, מחזקת עוד יותר את הזהות ביניהם . בנו של השור 15 . אמנם כל מלךאמחתפ היה לאישיות המקודשת ביותר שהיתה אי - פעם במצרים היה באופן רשמי אל, אך המלכים היו אלים 'קטנים', וכמעט לא קרה שמלך בשר ודם ייכנס לפנתיאון של האלים ה'גדולים', ואילו אמחתפ שלא היה מלך, זוהה תחילה עם אל גדול ( שמון ) , ולבסוף הפך לאל גדול בפני עצמו . בנוסף לכך נכלל בפולחנו של אל גדול נוסף, אל בדמות שור הקרוי 'פתח', ואמחתפ נקרא "בנו של פתח" . פולחן זה הקרוי 'סראפיס' מזכיר כינוי שנותן המקרא ליוסף : "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ" ( דברים לג, יז ) . עמד בניסיון פולחן אמחתפ ו'שמון' התפשט לעמים אחרים, היוונים זיהו את האל אמחתפ עם אל - הרפואה אסקלפיוס, ואת האל 'שמון' עם אל - החכמה הרמס . גם לפניקיה ( צידון ) הגיע האל המצרי שנקרא בפיהם 'אשמון' . בדומה למצרים, האמינו גם הפניקים כי במקדשו 16 . ימצאו מזור למחלותיהם, ולשם כך היה עליהם להקדים ולנהוג נזירות במשך שלשה ימים היתה להם אגדה המסבירה כיצד הפך מאדם לאל : "אשמון היה מתחילה עלם נאה . אם האלים נתאהבה בו ואשמון ברח מפניה ומת . האלה השיבה אותו לתחיה ועשתה 17 . הדברים מזכירים כמובן את המסופר על יוסף : "וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה אותו לאל" מַרְאֶה . . . וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָאֶל יוֹסֵף . . . וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה" ( בראשית לט, ז - יג ) . 15 . 45 . Lurker, The Gods and Symbols of Ancient Egypt, London 1995, p 16 הרמן, קרתגו - המעצמה הימית, עמ' 130 . 17 גרינץ, אנציקלופדיה עברית, ערך אשמון .
|
|