|
|
עמוד:13
יוסף בתעודות מצריות 13 הרמה האדריכלית של הפירמידה והעיר המקיפה אותה היתה גבוהה לאין ערוך מהמקובל עד אז . גם בדורות שאחריו בנו המלכים את מצבות הקבורה שלהם על פי דגם זה, והם הפירמידות המפארות את מצרים עד ימינו . אמחתפ אם כן היה זה שהביא לעולם את המושג 'פירמידה' . שליט רב עוצמה אמחתפ היה באופן רשמי רק המשנה למלך, אך בפועל הופקד בידו ניהול ענייני הממלכה . תאריו היו : "הראשון לפני המלך", "המפקח על הארמון", "שומר - החותם", "כהן און" 12 גם דברים אלו דומים למסופר על יוסף : פרעה אמר לו : "אתה תהיה על ביתי ועל ועוד . פיך ישק כל עמי" , את החותמת המלכותית הפקיד בידו : "ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף" , והשיא לו את בתו של כהן און : "ויתן לו את אסנת בת פוטיפרע כהן און" ( בראשית מא, מ - מה ) . גאון מופלא אמחתפ נחשב לגדול חכמי מצרים בכל הדורות : " אמחתפ הפך לשם דבר, לחכם 13 . על - כן הפך ברבות הימים לאל הרפואה והמדע, ולפטרונם של הסופרים באדם" שבטרם החלו בעבודתם היו מנסכים נסך לכבודו . העם ראה בו אל מושיע, והאמינו שהוא פותר בעיות בחלום . לכן היו ישנים במקדשו בציפייה שיתגלה בחלום וידריך את המבקש עזרתו . מרכז פולחנו היה בעיר סקארה על יד הפירמידה שבנה, במקדש המכונה היום 'מאסרו של יוסוף' . בטרם הפך לאל עצמאי זוהה אמחתפ עם אל - החכמה 'שמון' . תארי האל שמון היו : 14 , ומרכז פולחנו היה בעיר הקרויה על "הבקיא בשפות זרות" , ו "אדון ארצות הנכר" שמו : 'שמון' ( כיום 'אל - אשמונין' ) , היושבת על תעלת 'בחר - יוסוף' ( נהר - יוסף ) . ומה מספר המקרא ? על יוסף קרא פרעה בהתפעלות : "אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ" ( שם, לט ) . מובן לפי זה מדוע ראו בו המצרים את החכם באדם . בשבע שנות הרעב הפכו גם הכנענים להיות תלויים בחסדי יוסף, כמו שמספר הכתוב : "וְלֶחֶם אֵין בְּכָל הָאָרֶץ כִּי כָבֵד הָרָעָב מְאֹד וַתֵּלַהּ אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאֶרֶץ כְּנַעַן מִפְּנֵי הָרָעָב וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן" וכו' ( שם מז, יג - יד ) . 12 Wildung, Lexikon der Ägeptologie, Wiesbaden 1980, III, pp . 145 - 147 ; Silverman, Ancient Egypt, London 1997, p . 178 ; Shaw and Nicholson, Dictionary of Ancient Egypt, London 1996, pp . 140 - 141 . 13 קוטרל, הפרעונים האבודים, תרגם א' מזר - נרגל, ת"א תשי"ז, עמ' 66 . 14 גבעון, אבני סיני, ירושלים תשמ"ג, עמ' 124 .
|
|