|
|
עמוד:13
13 פתח דבר בשנים-עשר מופעים בסמיכות לצירוף "באמצע העולם" . במילון המושגים של המשורר, צירוף ממד הזמן לממד המקום אינו מעניק לאדם המצוי בתהליך התבוננות פנימי יותר ודאות או יותר ביטחון קיומי : במופעים השונים "באמצע הזמנים" מתאפיין כהוויה שבה "אֵין אֲחִיזָה וְאֵין מִקְלָט" ( א : 33 ) ; "שֶׁל כָּל הָאִיּוֹבִים בִּבְשָׂרָם וְדָמָם, / שֶׁל כָּל הַנִּכְזָבִים עַד עֹמֶק הַסְּחוּסִים" ( א : 88 ) . גם בהיקרויות שבהן מופיע הצירוף "באמצע הזמנים" בנפרד הוא נקשר לשבר ולמצוקה, דוגמת שבירת הכלים ( א : 89 ) , תשבורת הקווים ( א : 93 ) ודלקת הלב ( א : 98 ) . לצירופים הכבולים "באמצע העולם" ו"באמצע הזמנים" נקשר אפוא מנעד רחב ומורכב של משמעויות . יש יסוד להניח, שאצ"ג הושפע מהמקורות השונים ושאב מהם השראה, כשהעניק ביצירתו לצירופים אלה מעמד של צפנים פואטיים, המבטאים את המתח בין החזון לבין המציאות, ובין גאולת היחיד במובנה האקזיסטנציאליסטי לגאולה הלאומית . מנעד המשמעויות הרחב שנקשר לצירופים "אמצע העולם" ו"אמצע הזמנים" הדהד בדיונים המגוונים שנערכו בסדנת המחקר, ובמידה רבה מהדהד גם בספר מאמרים זה . הספר מחולק לארבע חטיבות נושאיות, ולכל חטיבה נלווים דוקומנטים ודימויים מארכיונו של המשורר בספרייה הלאומית, חלקם נחשפים כאן לראשונה, בליווי הסבריה של ד"ר יהושבע סמט-שינברג . החטיבה הפותחת מוקדשת לעיון בפואטיקה, בסגנון ובהתקבלות של ספר הקטרוג והאמונה . בבחירה לפתוח בחטיבה שירית ורעיונית זו, המצויה בתווך בין שירתו המוקדמת של המשורר לשירתו המאוחרת, יש משום תיקון . לא רק מפני שהמשורר עצמו ראה בספר זה את החשוב והמשמעותי בספריו ואת עיקר 3 אלא ייעודו הלאומי בשירה העברית, ולא רק מפני שהמחקר כמעט שלא התעמק בו בעיקר בשל עושרו האומנותי והסגנוני של הספר, בשל עומקיו הרעיוניים וההגותיים והמנעד הרחב של הרגשות שהמשורר ביטא בו, שעורר תגובות מגוונות גם בקרב קהלים שונים של קוראים . במאמרו המקיף משרטט דן מירון מהלך שלפיו ארגונו הקומפוזיציוני של ספר הקטרוג והאמונה מושתת על רצף ביוגרפי-פוליטי, שבתוכו השתבצו מובלעות תמאטיות היסטוריות-פוליטיות, המשתלבות בסיפור חייו של המשורר . מהלך זה נפרס על פני כשש שנים, למן שנת תר"ץ ועד ראשית שנת תרצ"ז, אך כפי שמראה מירון, הוא נמסר בטכניקת ה - Flashback , שלפיה הספר נפתח לא בנקודת הזמן המוקדמת ביותר ( תר"ץ ) , אלא בנקודה המאוחרת ביותר ( שלהי תרצ"ו ) וממנה הוא חוזר אל ההתחלה, לא רק כתכסיס רטורי אלא גם כהצהרה עקרונית, המתייחסת לאמיתות הדברים ולתוקפם . מאמרו של מירון מספק כלי פרשנות ומפתחות פואטיים לקריאה בשירי ספר הקטרוג והאמונה , הכתובים בווירטואוזיות צורנית, ובה בעת כפופים לאידיאה חזונית-פוליטית .
|
|