|
|
עמוד:12
באמצע העולם ובאמצע הזמנים 12 בשירתו ובכתיבתו הפובליציסטית – העניק לו משמעויות חדשות, בהשראת המציאות המודרנית ובהשפעתו של האתוס החלוצי . בהופעתו הראשונה של הצירוף, ב"פתח דבר" לספר אימה גדולה וירח, ההימצאות ב"אמצע העולם" מעוררת מצבי חיפוש פנימיים, ספקנות, בדידות וייאוש . בהמשך, מופיע הצירוף בלמעלה מארבעים מופעים בשירה ובפובליציסטיקה, כשהדוגמאות המעניינות הן כאלה שמתבצעת בהן אופרציה שמרחיבה או משנה את משמעויותיו, דוגמת : "הַנָּד בְּאֶמְצַע עוֹלַם-יָהּ הָרָחָב" ( ד : 140 ) או "אֲנִי עוֹמֵד בְּאֶמְצַע עוֹלָם-כֻּלּוֹ-גוֹי" ( ו : 61 ) . במופעים אחרים נקשר "אמצע העולם" לצירופים חזותיים כמו "גאולת העולם", "סוף כל הדורות" ו"המנורה העולה", שיחד ממחישים מסכת של רעיונות הגותיים הקשורים לאמונה בקיומו של מרחב קוסמי, שבתחומו נוצר קשר בין הארץ לשמיים 2 תיאר אתומתוכו עתידה לבוא הגאולה המיוחלת . חוקר הדתות מירצ'ה איליאדה המרחב הקוסמי כביטוי חיצוני-טריטוריאלי לתהליך חיפוש פנימי של האדם . קיומו של המרכז הקוסמי והנהייה אליו מוסברים אפוא כסוג של השלכה : שאיפתו של האדם להגיע למקום סימבולי, ל - Axis mundi ( ציר העולם ) , היא מימוש חיצוני לתהליכי ההתבוננות שמתקיימים בנפשו ולשאיפתו ולכמיהתו לאינדיווידואציה . בשירים אחדים של אצ"ג מצטייר "אמצע העולם" גם כצירוף קוסמולוגי של עמוד עולם המזוהה עם אדם-צדיק, אשר מנקז לתוכו את כוח החיים שממנו ניזון העולם . דימוי זה, ששורשיו בתלמוד ( חגיגה יב ע"ב ) והמשכו במיסטיקה היהודית, מצביע על היות כוח החיים הקוסמי אצור בדמותו של הצדיק, המחזיק ומקיים את העולם ומשפיע עליו שפע . מקור השפעה נוסף לעיצובו של מושג ה"אמצע" במילון הפואטי של אצ"ג הוא חיבורו של לודוויג רובינר, Der Mensch in der Mitte , שראה אור בשנת 1917 בברלין, בסדרה הפוליטית של הוצאת הספרים של כתב העת Die Aktion . במסת המבוא שכותרתה "האדם באמצע", הנושאת את כותרת הספר, הציב רובינר כאידיאל את "החיים בתוך הבלתי אמצעי", אשר מאפשרים לאדם את מידת החירות הנפשית הגבוהה ביותר : "האדם הוא אמצע העולם", כתב רובינר, "לא יותר ולא פחות, אבל זה הרבה מאוד, כי כאן טמון המקרה הבלבדי שבו נפגשות עובדות המציאות, במידה הגבוהה ביותר, עם השאיפה הגבוהה ביותר לנצחיות [ . . . ] הדרישה, התביעה החזקה ביותר מן האדם, נקראת 'האדם באמצע', זו הקריאה למידה הגבוהה ביותר של צדק, לחירות הגבוהה ביותר, לבלתי אמצעיות, לקִרבה הגבוהה ביותר, לאהבה הגדולה ביותר" . "האדם באמצע", לפי רובינר, פירושו פעילות היוצרת עובדות ומעצבת את המציאות, מתוך רצון לדעת ולהכיר את התוכנית האלוהית . קיימת קִרבה רוחנית-תרבותית רבה בין תפיסה זו, שבה האדם עצמו מוצג כמרכז קוסמי, ובין רעיון "צדיק יסוד עולם" שפותח בקבלה ובחסידות . הצירוף "באמצע הזמנים" מופיע בשירתו של אצ"ג ובכתיבתו הפובליציסטית
|
|