|
|
עמוד:8
8 בצומת אור וצל עברי וגם יתכונן באופן יסודי לבר-המצווה . אמו הדליקה נרות בשבת אך הייתה חסידה של הקלאסיקה הגרמנית . פאול, הילד היחיד, היה קשור לאמו ויחסיו עם אביו היו מתוחים . כנער הוא נמשך לרעיונות סוציאליסטיים . בשואה הוריו נרצחו בטרנסניסטריה והוא נשלח למחנה עבודה . אחרי השואה הוא ברח למערב והשתקע בפריז, שם התחתן עם בת האצולה הצרפתית והמשיך לכתוב את שיריו בגרמנית . הוא הגדיר עצמו תכופות כלא-מאמין, אם כי הרגיש משיכה למיסטיקה היהודית נוסח בובר ושלום . בשנותיו האחרונות הוא היה מר-רוח ומותו בסֶנה ב- 1970 נחשב להתאבדות . ב- 1969 ערך ביקור של תשעה ימים בארץ . מה לצדיק הציוני, הרב הראשי הראשון של היישוב הארץ-ישראלי המודרני, ולמשורר מתפקר, אוניברסאליסט מובהק, הכותב בגרמנית אחרי השואה, שחייו הסתיימו באופן מר ? תשובה ראשונה : שניהם היו קשורים לקבלה, גם אם צלן הכיר אותה רק מכלי שני, ושניהם היו משוררים, גם אם שירתו של הרב קוק הייתה משנית לכתביו בפרוזה ( שאופיינה תכופות כ"פיוטית" . . . ) . הצומת שעליה אנסה להצביע היא גם צומת בחיי . הגעתי לרב קוק דרך פאול צלן ; הגעתי לפאול צלן דרך הספרות המערבית, שצלן היה, לפי השערתי, נציגה הגדול האחרון . כיום מבינים יותר ויותר שבהשמדת יהדות אירופה נהרסה גם התרבות המערבית . כבר כמשוררת וחוקרת ספרות מתחילה, בשנות החמישים והשישים של המאה ה- ,20 הרגשתי בהעדר חיוניות מסוימת וחיפשתי בישימון מקור מים חיים . החיפוש הוביל אותי לפאול צלן . את המסקנות שהסקתי ממפעלו ודרכו של צלן סיכמתי בשיר "הזמנה" ( אותו אביא בהמשך הדיון ) שהיה אמור לשמש מצע לארגון אוטופי שרציתי להקים . הארגון האוטופי לא התגבש, ובמקום זאת נשאבתי אל תוך היהדות . ב- 1979 הראיתי לרב שגייר אותי את השיר הנ"ל, והוא אמר לי שזה מזכיר לו את הרב קוק והמליץ לי לקרוא אותו . כמה חודשים אחר כך הגעתי לירושלים . התכוונתי ללמוד את כתבי הרב קוק, אך לא הצלחתי . השפה הייתה קשה עבורי, ועד כמה
|
|