|
|
עמוד:11
11 להצדיק עצמו בפניו . ואילו הרב קוק נמצא באמצע המחלוקות, המרות לפעמים, בין שלוש "סיעות" : האורתודוקסית, הלאומית- חילונית והליברלית-אוניברסאלית . שני הדוברים מנסים לחתור תחת הקרעים או להתרומם מעליהם, למצוא איזו אחדות בגובה או בעומק . שניהם מחפשים אחדות . האם הם מחפשים את אותה האחדות ? שניהם משוררים . להיות משורר פירושו לא רק לכתוב בשורות קצרות . להיות משורר פירושו להרגיש את הנעשה בעולם מתוך תחושה כוללנית מסוימת . המשורר אינו סומך רק על המקורות . אולי הוא סומך על מקור המקורות . אולי זה משהו כמו חידוש הנבואה . ואולי הוא תר אחרי עיניו . זה מסוכן, אבל יש זמנים שבהם כדאי לקחת סיכון . גם אני, בכתבי את הספר הזה, מרגישה במתח בפני שני קהלים : האורתודוקסים, כולל תלמידי הרב קוק, עלולים לראות בו משהו נוכרי ומסוכן, והמשוררים החילוניים, ה"פוסט-מודרניים", לא ירגישו בנוח . אפשר רק לנסות . . . ריקי יובל י"נ, אחת ממשתתפות הסדנא ( יחד עם ד"ר ליפשיץ י"נ, דניאלה ברט י"נ ותהילה מרקוביץ י"נ ) כתבה בסוף אחד מן המפגשים : הֵם יוֹשְׁבִים שְׁנֵיהֶם בְּהוֹדָם לְמַעְלָה מַבִּיטִים סַקְרָנִים וְתוֹהִים מַה יִלְמְדוּ מִתּוֹרָתֵנוּ הַיּוֹם וְאֵיךְ יִתְפָּרְשׁוּ הַמִּלִּים כמה הייתי רוצה לחשוב ששניהם אמנם נפגשו בעולם האמת ושמעו ללא הרבה מורת-רוח את הנאמר כאן . אחרי סיום הסדנה מצאתי בשמונה קצבים ג את הפסקה הבאה : שח . שח . השירה היא מוכרחת להיות קדושה אלהית מלאה חסד ונועם . שירה כפרנית אינה במציאות . הכפירה בעצמה מבוא
|
|