|
|
עמוד:11
ÈϘÂËÓ¯˘˙ מכתב מחייל אמריקאי לאחר שחרור מחנה מאוטהאוזן 11 למוות בלאו הכי, וכך מנעו משאר האסירים לדעת מה עולה בגורלם . ברור לך שהיהודים ידעו מה צפוי להם . ראיתי שלדי אדם חיים, כאלה שאפילו מאמצי הרופאים שלנו לא יצליחו להצילם . הם ימותו תוך כמה ימים ויתוספו לערימות שאר הגופות . תתײַהתזונה אינה נפסקת באותו היום שהאדם מקבל אוכל . אל תחשבי שכל האנשים פה הם סתם אספסוף, סתם המון אדם . . . חלק מהם היו רופאים, סופרים ומקצתם היו אזרחי ארה”ב . אחדים מהם היו חיילים אמריקאים . נותר עוד בחיים סגן מחיל הים שיוכל לחשוף את הסיפור . ראיתי היכן הם חיו ; ראיתי היכן החולים מתו, שלושהײַארבעה במיטה אחת, ללא שירותים, ללא כלום . ראיתי את המבט שהשתקף מעיניהם . לעולם לא אחדל לראות את המבע בעיניהם של העצירים שהיו ממתנגדי פרנקו, ונתנו להם את התפקיד לשמור על אנשי הײַס . ס . שנתפסו . ואיך משתלבות לכאן מחיאות הכפיים ? אמא, עברתי על פני אין סוף תאים המלאים באנשים חולים הנוטים למות — 300 בחדר כפול מגודל הסלון שלנו, אבל ברגע שנכנסנו — פרצו במחיאות כפיים, ושוב התלהבות של מחיאות כפיים וקריאות הידד, ואנשים שלא היו מסוגלים לעמוד על רגליהם, התיישבו ולחשו, למרות שניסו לצעוק זאת : לחיי האמריקאים . . . לחיי האמריקאים . . . מחיאות הכפיים וצעקות הידד… פרצופים אלה של אנשים עם רגליים בעובי ובצורה של חבל עם גוף מלא פצעים, בוכים במין שמחה, שאת ואני לעולם, אני מקווה, לא נדע . הידד לאמריקאים . . . יש לי בן דוד במילווקי . . . קיווינו שאתם הבחורים תגיעו . . . הידד לאמריקאים . . . מחיאות כפיים . . . פנים מצומקים, חסרי תוחלת, שסוף סוף התמלאו בתקווה . אדם אחד צעיר יותר שאל משהו בפולנית, שלא יכולתי להבין, אבל יכולתי לנחש את המילה ”ייד” . . . שאלתי את המתרגם לפשר דבריו, והמתרגם הסמיק ולבסוף אמר, ”הוא רוצה לדעת אם אתה יהודי” . כאשר חייכתי, הושטתי את ידי ואמרתי, ”כן” . . . הוא לא היה מסוגל לדבר או להביע את התרגשותו . כשעזבתי את המקום הבנתי לפתע שזאת הייתה הפעם הראשונה שלחצתי ידיים בידי הימנית . זוהי, יקירתי, מאוטהאוזן . אכתוב מכתבים נוספים בעוד מספר ימים . אני רוצה לכתוב מכתב אחד על הרוסים . . . 4 במסיבה שנערכה בארמונואני רוצה לספר לך איך ישבתי פעם על יד פטון וטולבוכין של פרנץ יוזף . אני רוצה לכתוב ולספר לך איך נראים הגרמנים במפלתם, איך נראתה מינכן כעיר מתה, אך דברים אלה גורמים להתרגשות, אולם קריאתם מרתקת . מכתבי זה הוא על מאוטהאוזן . אני מקווה שתסכימי שביל ברוד והחבר’ה יקראו את המכתב . הייתי מעוניין, שכל משפחות וכנהיימר ופרנדלי, וכל ידידינו הטובים בפרובידנס
|
|