|
|
עמוד:10
10 פרד פרנדליÈϘÂËÓ¯˘˙ במאוטהאוזן, אוסטריה . למדתי עכשיו, ורק עכשיו, שהיה הכרח להילחם במלחמה זו . הלוואי ויכולתי לעשות יותר . אני מקנא מעומק לבי באותו חייל אמריקאי שיוכל לספר לנכדיו, שהוא הרג גרמנים במו ידיו . אני רוצה שאת, וכל אלה שיקרים לנו, יידעו את מה שלבי מרגיש עכשיו . ואף על פי כן, אני מוצא את עצמי חסר יכולת להביע זאת במכתב . אני חושב שאילו יכולתי להתיישב בסלון שלנו או בחדר העבודה ברח’ פרזידנט ,11 אולי הייתי מסוגל להביע ולתאר חלק מציור הקיר הענקי הקודר והאיום של אירופה היום . לצערי, לא אוכל לתאר זאת במשך חודשים, ואולי בשנה, ועד אז הזמן עלול לעמעם את הזיכרון . כמה מהרגשות יישארו איתי כל ימי חיי . כמה מהקולות יישארו איתי כל עוד אני חי — כמו הבירה המטפטפת, כמו שריקת היריות מתת מקלע רוסי . דברים אלה תמיד יחזירו אותי למחשבות שאנסה לשכוח, אבל לעולם לא אוכל להתגבר על כך . למשל, כשאלך לתזמורת בוסטון, כשאשמע את קול מחיאות הכפיים, לא חשוב איזו מוסיקה ישמיעו, מחשבותי יחזרו לעיירה קרובה ללינץ כששמעתי מחיאות כפיים שאין כדוגמתם בהיסטוריה, למקום בו יצא לי לראות את העינויים האכזריים שסבלו אחינו ואחיותינו בני הגזע האנושי . בשבילי פולין כבר אינה מדינה בה שופן חיבר מוסיקה, או מקום בו תחנת רדיו החזיקה מעמד שלושה שבועות — עבורי פולין היא מקום ממנו הגיעו אסירי מאוטהאוזן . כשאני חושב על הצ’כים, אחשוב על אלה שנטבחו שם, וכמו כן על היהודים, הרוסים, האוסטרים, אנשים מײַ 15 מדינות שונות . 3 של המוות . זאת הייתה מאוטהאוזן . אניכן, אפילו גרמנים שעברו את הײַ Willow Run מבקש שתזכרי את השם . . . אני רוצה שתדעי, אני רוצה שלעולם לא תשכחי ושלא תרשי לידידינו הלא מאמינים לשכוח, שבשר מבשרך ודמך ראה זאת . זה לא היה סרט . לא דף מודפס . בנך ראה זאת במו עיניו ובראותו זאת הזדקן בעשר שנים . מאוטהאוזן נבנתה מחצי מיליון אבנים שײַ 150,000 אסירים — היה מקום רק לײַ 18,000 — סחבו על גבם ממחצבה שהייתה בעומק של 800 רגל . הם סחבו את האבנים במעלה מדרון כל כך תלול שסרן אחד ואני עלינו בו פעם אחת ונשימתנו נעצרה, וזאת בלא משא . הם סחבו אבני שחם ונאלצו לעשות זאת שמונה פעמים ביום . . . ואם מעדו, דחפו אותם אנשי ס . ס לתוך המחצבה . במדרון הזה היו 285 מדרגות מכוסות בדם . הם קראו להן מדרגות המוות . ראיתי את חדר המקלחת ) פעמיים או שלוש פעמים גדול מחדר האמבטיה שלנו ( , תא מרוצף באריחים ובו מתזים מעל, מקום בו 150 אסירים הופשטו מדי פעם ונצטוו להיכנס כביכול להתקלח, אבל מעולם לא זרמו שם מים אלא גז . כשהגז אזל, הם פשוט שאבו את כל האוויר שבחדר . דיברתי עם היהודים שעבדו בקרמטוריום בחדר סמוך לתא, ושם ערמו בכל פעם ששײַשבע גופות ושרפו אותן . הם הטילו את העבודה הזאת על היהודים, מפני שכולם נדונו
|
|