|
|
עמוד:10
10 גילה הדרÈϘÂËÓ¯˘˙ 48,533 יהודים נשלחו ב – 19 טרנספורטים ברכבות למחנה ההשמדה אושוויץ, מהם 4 37,386 הומתו בתאי הגז הישר לאחר הגיעם . מטרת המאמר היא לתאר את חיי היום יום בקהילת שאלוניקי ערב מלחמת העולם השנייה ובתקופת הכיבוש הגרמני עד סיום המשלוחים למחנות ההשמדה ) אוגוסט 1943 ( . התיאור ייעשה באמצעות השוואת הזמן והמרחב בתקופה לפני מלחמת העולם השנייה ובזמן הכיבוש הגרמני ויודגשו המימד האנושי והאישי, בעיקר מתוך עדויות הניצולים ששבו ממחנות ההשמדה . אפרוש מפה של העיר משנת 1943 על מפה משנת 1912 ואצביע על השינויים שהתחוללו בעיר מבחינה פיזית, כלכלית ודמוגרפית . השינויים אינם רק קרטוגרפיים, היו אלו שינויים סטרוקטורליים במבנה העיר, כמו גם שינויים מבניים בכלכלה, בחברה, בקהילה ובמשפחה . ברצוני להתמקד במאמר זה בשלושה תחומי מחקר עיקריים : זמן, מרחב וזיכרון היסטורי ואישי . הבחירה בשלושה תחומים אלו אינה בכדי והיא נובעת בעיקר מעוצמתו של הסיפור, המספר והעד כפי שהם באים לידי ביטוי בסיפורו של הסופר היווני יורגו יואנו על 5 שכניו היהודים ערב הגירוש למחנות ההשמדה . הרצפה הייתה מכוסה בקליפות גרעינים . ימים שלמים שהיהודים לא בישלו ולא טיאטאו . הם ציפו לפקודת פתאום, תמיד לבושים, ובו בזמן התנחמו בסיפורים והציצו לרחוב מאחורי חלונותיהם המוגפים והמכוסים . איש מהם לא גילה רצון להימלט, אף על פי שהבריחה הייתה לבטח קלה : המעטים שהעזו לברוח ניצלו כמעט כולם, איימו עליהם כמובן שישמידו את משפחותיהם . וכך אחזו ונאחזו איש ברעהו . גם הקהו את חושיהם בכל מיני מעשיות . הדאגה הגדולה של מאדאם כהן, אמו של איזוס, נבעה מכך 6 לשם לכאורה עמדו להוביל אותם — היהודים מדברים שפהשבקרקוב, אחרת ולא את הניב של קסטיליה . "אבל אנחנו נסתדר", אמרה באומץ לא מבוטל, "כמו שהסתדרנו בימי פרדיננד ואיזבלה" . מובן שלא שמעו מאומה על אושוויץ וגם לא על תאי הגזים, אבל האם ייתכן שאכן לא הבינו את עומק השנאה ? מתוך הפערים בין גדולתה ותפארתה של קהילת שאלוניקי לבין זמן הגירוש עולות מספר שאלות . האם השינויים הדמוגרפיים והכלכליים, הצטמצמות הקהילה למיעוט דתי במולדתה שלה, השפיעו על תגובתה של הקהילה והמשפחה לצימצום במרחב ולגירוש והשמדה ? האם הזיכרון ההיסטורי של הגירוש מחצי האי האיברי התחזק בעקבות חילופי האוכלוסין בין תורכיה ויוון וההגירה המסיבית של יהודי שאלוניקי
|
|