|
|
עמוד:10
10 רות בראודה ילקוט מורשת בטאה מועצת הבוגרים של קן ורשה . אין גם זכר לפולמוס "מתיחת הקו", או לחילוקי הדעות שרווחו בריכוז השומרי בווילנה . מתקבל הרושם, כי עד פרוץ המלחמה הייתה עמדת ההנהגה בוורשה ביחס לברית המועצות אחידה וכי דווקא בגטו ורשה, בא סוף סוף הקץ למחלוקת שזעזעה את התנועה בפולין במשך שנים . רושם זה מחייב בדיקה . היא תיעשה במאמר זה תוך הסתמכות על רמזים, שנמצאו בכתובים ובעדויות מן התקופה המאוחרת, תוך התחקות אחר התהליך שהתרחש בתנועה בפולין . 4 כי בגיליון הראשון, או השני, של העיתון נגד הזרם ישראל גוטמן סיפר בעדותו, המחודש, שראה אור באביב ,1940 ושעשרת גיליונותיו הראשונים לא שרדו, הופיע מאמר ביקורתי על המשטר בברית – המועצות . כתב אותו שמעון הלר ( Heller ) , חבר גדוד 'מרחביה', שבימיה הראשונים של המלחמה נדד לברית – המועצות ואחר כך חזר לוורשה . גוטמן ידע אפילו לצטט מהמאמר . שמעון הלר גרס, כי בברית המועצות לא קיים משטר סוציאליסטי, אין צדק ולא אחווה . רק השומר הצעיר מאמין, טען הלר, כמי שהכיר את ברית המועצות מקרוב, כי רוסיה הסובייטית תילחם אי פעם בגרמניה הנאצית . השומר הצעיר הוא בבחינת חסיד שוטה, פסק הלר . על – פי עדותו של ישראל גוטמן, גרם מאמרו של הלר לרעידת אדמה בתנועה, אולם בספרות התנועה אין לכך ביטוי . לפי גוטמן, בירור היחס לברית המועצות היה בין הגורמים לכינוס מועצה ארצית של התנועה, בוורשה במאי 1940 . לכינוס בן שלושת הימים הגיעו צירי התנועה מכל רחבי פולין, לשם בירור רעיוני . שתי גישות הסתמנו בכינוס : זו של מרדכי אנילביץ', וזו של שמעון הלר שנתמך בחיים ארבוז ( Arbuz ) חברו לגדוד . מסקירת העיתונות דאז שבה בלט הקו הרדיקלי ביחס לברית המועצות, ניתן להסיק שהתנועה לא קיבלה את עמדתו של שמעון הלר . תיאור מאוזן ומציאותי של ברית המועצות הביא אריה וילנר ( Wilner ) בשובו 5 במאמר שכתב לעיתונות התנועה אך לא ראה אור מווילנה לוורשה בשלהי 1941 . 6 כינה וילנר את המשטר הסובייטי באירוניה : "גן עדן אלא נמסר לארכיון רינגלבלום, בולשביקי . " הוא תיאר את שהתרחש ב – 1939 במעבר הגבול בין האזור הגרמני לבין האזור הסובייטי במלקיניה : המוני פליטים שניסו להימלט לברית המועצות, הופנו לאחר עזבם את השטח הגרמני לאזור נייטרלי . השומרים הסובייטים סירבו להכניסם לטריטוריה הסובייטית, ואילו השומרים הגרמנים מנעו מהם לחזור על עקבותיהם . התנהגותם של החיילים הסובייטים, כתב וילנר, לא הייתה שונה מזו של הגרמנים . בקור נורא עמדו הפליטים הקפואים, תחומים בשטח צר, באין יכולת למצוא מקלט, 7 השלטונות הסובייטים ו"החיילים הסובייטים התבוננו על המתרחש בשקט סטואי . " אסרו על כניסת פליטים לפנים רוסיה, מסביר וילנר, ולא יכלו להתמודד עם המוני הפליטים בשטחי הכיבוש, שגרמו קשיים בצורך לספק להם מגורים, מזון ותחבורה . הסובייטים אמנם הציבו בתחנות הרכבת כמה דוכנים לחלוקת מרק, אבל אלמלא
|
|