|
|
עמוד:14
14 יוני אביב ילקוט מורשת דגם, שאותו ביקש אחימאיר לאמץ, בהתייחסו לנוער הלאומי שאינו פשרן ואינו מסוגל לקבל רעיון למחצה . את ההכשרה של בני הנוער לחינוך צבאי עודד אחימאיר בקריאה לסטודנטים יהודים בארץ ובעולם להירשם לאקדמיות צבאיות ולהתכונן לקראת שירות צבאי במדינה המתגבשת . האינדוקטרינציה של הנוער הייתה, לדעתו, 30 השקעה חיונית לטווח ארוך . המקסימליסטים, בהנהגתו של אחימאיר סברו, שהם אלה שיכולים לנתח את משמעותה התֵיאורטית והפרקטית של האנטישמיות הנאצית . הם ביקשו מקוראיהם לא להטיל ספק במחויבות הלאומית המוטלת על כל יהודי להילחם באנטישמית של היטלר . אולם, טרם הרע היטלר כשם שהרע סטלין לנו . . . הסוציאליסטים והדמוקרטים למיניהם סוברים שתנועת היטלר היא כולה קליפה ואנחנו סוברים שיש בה גם קליפה וגם תוך . את הקליפה האנטישמית יש לזרוק, אבל לא את התוך 31 האנטי – מרכסיסטי שבו . הציבוריות היהודית הגדולה עושה ממש ההפך . על פי הצהרות אלו, לא ראו המקסימליסטים באנטישמיות של היטלר אות אזהרה לבאות, והיו בטוחים שהיהודים יוכלו להתמודד עם תופעה זו . שנאתם לסוציאליזם ולקומוניזם היא שהעבירה אותם על דעתם והשכיחה מהם את מהות הנאציזם . ההיסטוריון יוסף הלר ציין ארבע מסקנות שאליהן הגיעו אחימאיר ומקורביו לאחר עליית היטלר לשלטון : א . אין לדרוך ברגל גסה על נשמתה של אומה . טיפוח האומה אינו ביטוי גס ; ב . אין עתיד לגולה היהודית ; ג . התקווה להתבוללות התבדתה . עמים לאומיים שומרים על טהרת לאומיותם ; ד . אפשר להתרפא ממחלת הקומוניזם 32 בדיוק כשם שגרמניה נרפאה . ג . המחלוקת עם זאב ז'בוטינסקי בשבוע השני למינויו של היטלר לקַנצלר פרסם זאב ז'בוטינסקי ( 1880 - 1940 ) , מנהיג התנועה הרביזיוניסטית וראש תנועת בית"ר מאמר, שבו חשף את אווירת הנכאים וחוסר הוודאות שבהם היה נתון . אך יותר מכול ביטא מאמרו את החרדה שחש לגורלם של יהודי גרמניה תחת שלטונו של היטלר . בתגובה לעמדות המקסימליסטים כלפי גרמניה הנאצית, ראה חובה לעצמו להבהיר לקוראיו את מהות האידיאולוגיה הנאצית, הקובעת כי ההצלחה הכלכלית של גרמניה ושל העולם כולו תלויה בסילוק היהודים . לכן, קרא ז'בוטינסקי, לא להיות שאננים . על היטלר כתב שהוא טיפוס נכלולי, חורש מזימות ונואם מזהיר, שאת הצלחתו הוא חב בראש ובראשונה
|
|