|
|
עמוד:4
ילקוט מורשת בשמחה בשובו בשלום . הוא הרבה לספר על אמו ונהג לכנותה “גיבורה אמיתית“ וגבורתה, סיפר, הייתה בכוח ההתמדה, בכושר עמידה בתנאי החיים בגטו, ברצון להמשיך . בעדותו ידע לספר את סיפור הרעב והקור של הגטו בצורה כה ציורית, עד כי נדמה היה לשומע שהוא עצמו היה שם . כשהקשבת ליורק, נדמה היה לרגע שהבנת . אך מהר מאד התברר שלא הבנת . גם אחרי ששמעת כל פרט, עדיין אתה מתקשה להבין כיצד שורד ילד בן 13 בתנאים של רוע מוחלט . ילד הממוקד באותו תפוח אדמה אחד, או פת לחם, שעליו להביא הביתה מידי ערב, כדי לעמוד במשימת חייו — הישרדותו והישרדות משפחתו . ילד ההופך את ההישרדות לדרך חיים — ושורד . בארץ, עם רעייתו אולה, הקים משפחה לתפארת . על אולה דיבר תמיד בהערצה, וכך גם על הבנות והנכדים . אסון גדול פקד את המשפחה עם נפילתו של הבן איתן במלחמת יום הכיפורים . יורק, שלא התאושש מהאסון ונשא כל חייו את תמונת בנו האהוב בארנקו והראה אותה לכל מי שפגש, ידע גם למצוא נחמה . הוא מצא אותה בתפיסת העולם שבנה לעצמו, תפיסה שאף היא שאבה את טיעוניה מעברו בשואה . יורק היה ציוני אמיתי . במחשבתו ובמעשיו . על האסון האישי לא ניתן להתגבר, נהג לומר, אך הנחמה היא שיש לנו מדינה ועליה צריך לשמור מכל משמר . המדינה הייתה לו לאנטי – תזה של השואה . הוא ידע להעריך את היש הגדול שנוצר כאן, וכאב את העיוותים שנוצרו בדרך . יורק היה אדם אמיתי, רגשי מאוד, ומעורב מאוד . יורק, הילד מכיכר שלושת הצלבים, הפך לאגדה . יהי זכרו ברוך ! יוּרק מול כיתה במרכז הוראת השואה בגבעת חביבה
|
|