|
|
עמוד:13
ילקוט מורשת עבר שאינו עובר : הישראלים והשואה 13 של בתי הספר, החלו באוניברסיטאות יוזמות לעיצוב תכניות לימודים . בבית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית, פיתח פרופ' חיים שצקר תכנית לימודים ראשונה שכותרתה אנטישמיות ושואה ( 74 1 ) . חיים שצקר הגיע לארץ ב – 41 1 במסגרת עליית הנוער . את אמו ובני משפחתו שכל באירופה . בהכנת תכנית הלימודים שעיצב היו שותפים סטודנטים בבית הספר לחינוך וסטודנטים להיסטוריה, שהיו מתלמידיו . במאמריו הדגיש שצקר את הצורך להבין את השואה בקונטקסט היסטורי 14 בשנת 7 1 ערך אריה כרמון תכנית רחב, ולא כמיתוס על קורבנות וגבורה . לימודים, שהדגישה את המסקנות הערכיות מתקופת השואה, המבליטות את חיוב החיים בהקשר הישראלי יהודי והכללי ואת חשיבות הדמוקרטיה וחברה סובלנית פלורליסטית . תכניות לימודים אלה, שנדונו בצוותי מחקר והוראה באוניברסיטאות ובבתי הספר, משקפות את תחושת האחריות של החוקרים ואנשי החינוך, ניצולים ושאינם ניצולים, להוראה וללמידה של השואה . ספר הלימוד הראשון לחטיבה העליונה, השואה ומשמעותה, אושר על ידי משרד החינוך ב – 2 1 . הוא היה פרי עבודה משותפת של ישראל גוטמן וחיים שצקר, שניהם ניצולים בעלי ניסיון חיים שונה . ספר זה שימש כספר הלימוד המרכזי בחטיבה העליונה במשך למעלה מעשרים שנה . הוא נתן ביטוי למגמה שציינתי לעיל, של יצירת רשתות קשר בין לומדים, 15 חוקרים ומורים . רשתות קשר אלה התרחבו והלכו . מן האוניברסיטה אל החוקרים והמורים, ומהם אל תלמידי בתי הספר . כך גדל והלך חלקם של הניצולים בעיצוב הנרטיב הישראלי על השואה . ב – 7 1 נקבע נושא השואה כאחד מנושאי החובה של תכנית הלימודים בחטיבה העליונה, והוקדשה לו יחידה מיוחדת בבחינות הבגרות . עיקר הלימוד נעשה במסגרת לימודי ההיסטוריה, אך הצעות שונות של מתכנני תכניות הלימודים לשלב יחידה של ספרות שואה במסגרת לימודי הספרות, נתנה ביטוי לגישה רב – תחומית לנושא . השואה נכחה גם בלימודי חטיבת הביניים שבה נלמדה ההיסטוריה ברצף, מהעת העתיקה ועד להקמת מדינת ישראל . במוסדות חינוך שונים הוכנו תכניות לימודים מיוחדות לחטיבות הביניים, ששאפו לקרב את עולמם של הילדים הישראלים 16 בבתי הספר היסודיים למדו התלמידים על לעולמם של ילדים באירופה הכבושה . השואה בזיקה למועדי ישראל, ובמקראות השונות הופיעו סיפורים, שירים עדויות 17 המורים בחטיבות השונות, שחלקם הוכשרו ללמד וקטעי יומנים מתקופת השואה . את הנושא וחלקם היו נבוכים בהתמודדות עמו, פנו לעדים שיבואו לכיתה ויספרו על חוויותיהם האישיות . לא אחת בחרו לפנות למוסדות ההנצחה שיארגנו למענם יום עיון, ביקור במוזיאון, הרצאות וגם, כמרכיב העיקרי ביום העיון, פגישה עם ניצול . היה זה פיתרון חינוכי סביר, והוא נתן מענה למצוקותיהם של מורים שהתקשו להתמודד עם הוראת הנושא . התוצאה הייתה שהזיכרון האישי וסיפורי ניצולים נעשו למרכיבי למידה מרכזיים בהוראת השואה ברמות השונות של מערכת החינוך . סיפורי הניצולים
|
|