|
|
עמוד:11
ילקוט מורשת עבר שאינו עובר : הישראלים והשואה 11 התנאים הפיסיים של דירות המגורים בשנות החמישים שהיו קטנות וצפופות, מנהגי הבילוי, שיחות שכנים עם ערב על כוס תה וקוביית סוכר, משחקי קלפים שנתמשכו תוך כדי שיחות שהתנהלו בשפת האם, יידיש, פולנית, גרמנית, הונגרית ורומנית, כל אלה הזמינו את הילדים להאזין לשיח המבוגרים ולפענח אותו . בעולמם של הילדים שהאזינו לשיחות מטבח אלו מחדרי השינה הסמוכים, עוצבו בעת ובעונה אחת קירבה וריחוק אל הנושאים המדוברים, ומסתורין שנלווה אליהם . לא תמיד הייתה השפה מובנת לפרטיה, ובדרך כלל זו הייתה אחת הדרכים בה נרכשה הבנה כלשהי לשפתם המדוברת של ההורים, שהתאמצו לדבר עם ילדיהם בעברית . מכיוון שמפגשים אלה נשאו אופי ותכנים מגוונים בקרב משפחות שונות והשיח היה ייחודי לכל בית ומשפחה, לא ניתן לדבר על דימויים זהים בקרב בני דור זה . בני ניצולים חלקו תמונות דומות של שיחות שכנים ומטבח, אך אין הדבר סותר את עצם חווית המסתורין ומרכזיותה בעולמם הפנימי של ישראלים רבים . זו הצטרפה 7 למכלול של סמלים, דפוסי הנצחה וערכים שעימם גדלו ובגרו . קבוצה זו עדיין לא זכתה למחקר של ממש, ( ובעוד זמן קצר גם לא ניתן יהיה לבצע מחקר כזה ) , והיא מרחיבה את מספר הישראלים שזיכרון השואה שלהם שזור בחוויות משפחתיות אישיות . הם, יחד עם הניצולים ובניהם, היוו בשנות החמישים והשישים למעלה משליש של אוכלוסיית ישראל היהודית, שמנתה ב – 61 1 כ – 0,000 2,3 יהודים . וישנם גם הישראלים יוצאי ארצות שונות, שאינם נכללים באף אחת מן הקבוצות שצוינו לעיל . גם הם צרכניה ויוצריה של התרבות הישראלית ושותפים פעילים בחיים החברתיים והפוליטיים, וערנותם אל זכרה של השואה ויחסם אליה, מושפעים מדפוסי ההנצחה הרשמיים ומימי הזיכרון, מן המידע הקשור לשואה החוזר ונשנה בעיתונות, בעניינים משפטיים או כספיים, או בכל צורה אחרת . כחברת מהגרים היה לוותיקים בישראל מקום מרכזי בעיצוב האתוס הלאומי וזכרונו, ובעיצוב ערכיה של החברה . קולם של העולים ובכללם ניצולי השואה, נבלע לא אחת במקהלת קולות הוותיקים גם ביחס לזיכרון השואה . לא כל שכן, קולן של קבוצות העולים המזרחיים, שמקומם בשיח השואה כמעט ולא נשמע . ועם זאת מאז שנות השמונים ואילך נכנסים גם קולות המזרחיים ומשתלבים במכלול . הם נשמעים בביטויי הסכמה, הסתייגות והתרסה, ביחס לעיצוב זיכרון השואה . קשה עדיין להעריך את עוצמתם והשפעתם במכלול זה יש לראות, מאז ואני מודעת לחסרונם במקהלה שאני עומדת להציג . העשור הראשון של המאה העשרים ואחת, גם את יוצאי חבר העמים, שהגיעו לארץ בשלושה העשורים האחרונים, ותורמים את קולם הייחודי לזיכרון השואה ומלחמת העולם השנייה . אך כאמור, גם הם יעדרו מהצגת הדברים בחיבור זה .
|
|