|
|
עמוד:10
10 דליה עופר ילקוט מורשת המתמשך עם השואה כאירוע, ועם משמעותה בעיצוב החיים בישראל . הדיאלוג הוא רב – כיווני — מישראל ל"שם" ( לגולה ) וחזרה, וכן בקרבנו אנו, וגם זאת בכיוונים שונים . בשנות קיומה של ישראל, חלו שינויים רבים בתכנים ובאופיו של רב – שיח זה . שינויים אלה נובעים הן מן ההתפתחויות שהתחוללו בשדה החברתי והתרבותי הן מהמחקר שעסק בשואה ומהשפעתו על השיח הציבורי . השותפים ברב – שיח השותף הראשון בדיוננו הם הניצולים . לגבי קבוצה זו, השואה היא חוויה אישית ומשפחתית, חוויה המלווה את חייהם ומשפיעה על גישתם לחיים היהודיים ולעולם הערכים בכללותו — בישראל ומחוצה לה . בקבוצה זו נכללים גם צאצאיהם של הניצולים, אף כי יש להבחין היטב בין חוויותיהם לחוויות הוריהם . מטבע הדברים מספר ניצולי השואה שעדין חיים בינינו הולך ומצטמצם . עם פרוץ מלחמת העולם השנייה היו רובם נערים וילדים . רישומם של בני ובנות הניצולים המכונים בשיח הציבורי 'דור שני', בעיצובו של הדיאלוג שנזכר לעיל, הוא בעל משקל מכריע מאז שנות השמונים של המאה העשרים ועד היום . קבוצה אחרת היא זו של ישראלים ובני משפחותים, שהגיעו לארץ מאירופה לפני פרוץ המלחמה, אך מרבית בני משפחתם נספו וקהילותיהם חרבו בשואה . גם מספרם של הבוגרים שהגיעו לארץ טרם השואה הולך ומתמעט . בניהם ובנותיהם, היום בני שישים ושבעים, גדלו ובגרו בארץ בשנות החמישים והשישים, שנות העלייה הגדולה שבמהלכן הגיעו ארצה ניצולים רבים . רובם חוו את המתח של הוריהם בציפייה לבואם של קרובי משפחה . רבים מבני קבוצה זו זוכרים את תוכנית הרדיו 'המדור לחיפוש קרובים' ששודרה פעמיים ביום, ב – 30 : 1 בצהריים ובשעות הערב המוקדמות, ואת הדממה שהשתררה בבית בעת ששודרו שמות של אנשים המחפשים את קרוביהם ממקומות מגוריהם בעבר . יש הזוכרים את תפקידם במשפחה כרושמי השמות . אף כי הקראת השמות הייתה איטית, למי שהעברית לא הייתה שגורה בפיו, קשה היה לעקוב ולרשום בעת ובעונה אחת . לא אחת היה זה תפקידם של הילד או הילדה הבוגרים במשפחה . שמות האנשים והמקומות היו לרבים זרים ומוכרים כאחת, והם עוררו סוג של ריגוש . רבים שמעו את הוריהם, קרוביהם וחבריהם משיחים, חוו התרגשות, צער, אשמה וביקורת . מתוך כל אלה, עיצבו הילדים דימויים שונים ומגוונים של יהודי אירופה שאבדו . מפגש עם קרובים ניצולים חידד לא אחת את התחושה הכפולה, ולא בהכרח מתנגשת, של קרבה וזרות . דימויים אלה ליוו אותם בבגרותם, ובאמצעותם התמודדו עם חוויות ציבוריות שונות במדינה כגון משפט אייכמן או תקופת ההמתנה של מלחמת ששת הימים .
|
|