|
|
עמוד:9
ילקוט מורשת עבר שאינו עובר : הישראלים והשואה במערכות החינוך ובמרכזי ההנצחה היו לשגרה נוסח מצוות אנשים מלומדה, הרי נוכחותה של השואה חורגת הרבה מעבר לציוני המועדים בלוח העברי . העיתונות חוזרת ועוסקת בה בהקשרים חדשותיים ובכתבות כלליות הדנות ביהודים בארצות שונות, בחלוקת כספים על ידי ועידת התביעות ובגילויי אנטישמיות באירופה . לא אחת משמשת השואה כלי פוליטי לניגוח מתנגדים בימין ובשמאל כאחד . ביטויים כגון "גבולות אושוויץ" ו"ממשלת יודנראט" עולים בדיונים פוליטיים ובכתיבה 5 לטעמי, מרכזיותם של טקסי הזיכרון הפובליציסטית והם שכיחים בשיח הציבורי . וההנצחה הקשורים לשואה לא הייתה נשמרת, ללא נכונותו של הציבור לקחת בהם חלק ולהיות שותף בעיצוב המסרים שהם משקפים . ועוד הערה מקדימה : לכתחילה היה השיח על השואה ועל עיצוב זיכרונה מגוון, והוויכוח על משמעותה בהיסטוריה היהודית ועל דרכי ייצוגה בישראל העסיק אנשי רוח ומנהיגים פוליטיים . תמימות דעים לא הייתה גם בשאלה כמה, מה ועד כמה לזכור מן השואה . בדיונים אלה נשמעו דעות שפסלו מכל וכל כל דרך הנצחה וזיכרון שאינה הולמת את המסורת היהודית, ובכללה קביעת תאריך שאינו מעוגן בלוח ימי האבל המסורתיים . לעמדה זו היו שותפים אנשי הציונות הדתית ואגודת ישראל . האחרונה התנגדה למנהגי היום שנקבעו בחקיקת הכנסת ב – 5 ,1 וראתה בהם מנהגים זרים המחקים את אומות העולם ופוגעים בדרכי הזיכרון היהודיות כגון צומות, לימוד משניות וקריאת פרקי תהילים . ואכן הציונות הדתית מציינת שני ימי זיכרון לשואה : את כ"ז בניסן, שאגודת ישראל והיהדות החרדית כופרים בחוקיותו כיום זיכרון, ואת י' בטבת . גם אנשי תנועת העבודה לגווניה נתנו פרשנויות שונות ליום הזיכרון ולמשמעותו, ובדבריהם נשמעו הדים ברורים להשקפות פוליטיות ולאידיאולוגיות שונות, וכך גם אצל נציגי מפלגות המרכז והימין הציוניים . אחד הנושאים הבולטים שעלו לדיון, למעט קביעת המועד עצמו, הוא ההחלטה על קריאת שם ליום הזיכרון . בשנת 51 ,1 קבעה כנסת ישראל את "יום הזיכרון לשואה ולמרד", אך כבר שנתיים לאחר מכן, בהצעת חוק רשות הזיכרון, נקבע השם "לשואה ולגבורה" . כמו כן הוסר 6 הביטוי "המרד" מכותרת הרשות החדשה "יד ושם" . בדברים אלה אין חידוש, אך ראוי לציינם כדי להבין שעוד בתקופת היישוב ובעשור הראשון למדינה, שבמהלכו הוקמו מוסדות הזיכרון ועוצבו דפוסי ההנצחה, הייתה השואה חלק מרכזי בדיון ובוויכוח הפוליטי – מפלגתי . נעשה בה שימוש, ואף שימוש לרעה, בפורומים שונים בכנסת, בדיוני המפלגות, ובוויכוחים הפומביים . אם כך, מעולם לא הייתה תמימות דעים ביחס לעיצוב דפוסי הזיכרון לשואה . מעל לבמות שונות — פוליטיות, חברתיות ותרבותיות, וגם בבתיהם של תושבי ישראל, נשמעו קולות שונים ועוצבו דרכים שונות למנהגי יום הזיכרון הזה . הדיונים המוקדמים והפעילויות שנזכרו לעיל, וכן אירועים פוליטיים כגון הסכם השילומים, או פרשות משפטיות כגון משפט גרינוולד – קסטנר, היו ביטוי וגירוי למה שאני מכנה הדיאלוג
|
|