|
|
עמוד:8
דליה עופר ילקוט מורשת אנו עדים להעברתם של מושגים ודפוסי שיח שונים מן המרכז אל השוליים ולהיפך . כל אלה באים ללמדנו על התפתחותו הספיראלית של השיח, שהחברה הישראלית נמצאת עדיין בעיצומו . הדיון בשאלות אלו ייעשה באמצעות קבוצות המשתתפות ברב – שיח ובתרומתו להתמודדותה של החברה הישראלית עם משמעות השואה . בקבוצות נכללו בעיקר ניצולים — בהם מורים, חוקרים ויוצרים בתחומי תרבות שונים . הן יתמקדו בליבון משמעותה של השואה, בתרומת צאצאיהם של ניצולי שואה המכונים "דור שני", ובזו של ישראלים שגדלו ובגרו בארץ בשנות השלושים והארבעים ובעשור הראשון למדינת ישראל . הרכב הקבוצות, מייצג את אלה שההתמודדות עם השואה ומשמעותה היא חלק מרכזי בהווייתם וביצירותיהם . המאמר יציג את תרומתם של בני קבוצות אלו למכלול הדיון והשיח על השואה בישראל . עבודתם ויצירותיהם הן שיעמדו במרכז . יצירתם והשפעתה על החברה הישראלית יעלו תוך כדי הדיון . תתי – הפרקים של המאמר ישקפו את הקבוצות השונות, דרכי פעילותן והתפתחותן . מכאן, שהמסגרת הכרונולוגית אינה לב ליבו של המאמר, אך היא מלווה את נושאיו השונים ונוגעת לשישים שנות קיומה של ישראל . אף כי השיח על השואה מתקיים גם במעגלים אחרים כגון השיח המזרחי, השיח החרדי והשיח של אינטלקטואלים במגזר הערבי . אך כיוון שהדיון בהן מחייב הצגת שאלות החורגות ממסגרת השאלות שבהן דנו הקבוצות, לא אדון בהן במסגרת מאמר זה . המחקר העוסק בניצולי השואה בישראל, בייצוגה של השואה, בעיצוב זיכרונה ובדרכי הנצחתה, רחב ביותר . המחקר דן בקליטתם של הניצולים, ביחסה של החברה אליהם, בקשרים שבין המושגים 'שואה ותקומה', 'שואה וגבורה' ובקשר שבין השואה והקמתה של מדינת ישראל . כמו כן עוסק המחקר בהרחבה בחקר מוסדות ההנצחה, בתמורות בהוראת השואה ובהתפתחות המחקר במוסדות שונים בארץ . המחקר שהתרחב לתחומי היצירה התרבותית בספרות, בקולנוע באומנות הפלסטית ועוד, הרבה לעסוק בהשפעות הנפשיות של השואה על ניצולים ועל בני משפחותיהם . מאמר זה אינו בא לסכם את מצב המחקר, אלא להישען בהרחבה על ממצאיו ולהתמקד בשאלות שהועלו לעיל . השואה אינה חוויה ביוגראפית לגבי רוב הישראלים . היא חוויה שנקנתה באמצעות לימוד, הקשבה למסרים העוברים בטקסי יום השואה, בשיח הפוליטי, בספרות ובאמנות, ובמילים אחרות — בתהליכי החברות וההשתתפות בחיי היום יום בישראל . לעיצובה של חוויה זו, שותפים, אפוא, גורמים פוליטיים ממסדיים וכן סוכני הזיכרון שנוסדו באמצעותם כגון יד ושם, וגם סוכני זיכרון של קבוצות משנה בחברה הישראלית כגון בית לוחמי הגטאות או ארכיון מורשת המייצגות 4 תנועות קיבוציות ואחרים . אף שדפוסי הנצחתה של השואה נקבעו בעשור הראשון למדינה, והטקסים השונים
|
|