|
|
עמוד:14
14 דוד בנקיר ילקוט מורשת מרטין ברוסאט ( Broszat ) מודה אמנם גם הוא כי העיסוק הכפייתי של היטלר בעקרונות אידיאולוגיים ופוליטיים ספציפיים היה כוח דוחף מכריע מאחורי המדיניות הנאצית . עם זאת, הוא מבסס את ניתוחו על הלחצים הפונקציונאליים בתוך המשטר הנאצי . לפי דעתו, נכנע היטלר ללחצים אלה יותר מאשר עיצב מדיניות . האנס מומזן ( Mommsen ) , המחזיק בעמדה הקיצונית ביותר מבין החוקרים הפונקציונאליסטיים, טוען שאין לייחס את יישום המדיניות להיטלר בלבד, וכן לא לגורמים אידיאולוגיים, אלא לתהליך קבלת ההחלטות המקוטע שאיפיין את הרייך השלישי . מציאות של דארוויניזם ממסדי ותהו ובהו מנהלי הביאה ליוזמות ביורוקרטיות מאולתרות שצפנו בחובן תנופה פנימית הרסנית . מציאות זו הוליכה 4 בהכרח לרדיקליזציה דינמית גדלה והולכת של המדיניות האנטישמית . במאמר זה לא נעסוק בשאלות העולות מהתפיסה האינטנציונאליסטית ובעיות פרשנותה, אלא במסקנות שמסיקה האסכולה הפונקציונאליסטית . אין ספק, שהמחקר ההיסטורי הפונקציונאליסטי מציג באופן משכנע כיצד הצליחו לדור בכפיפה אחת מעמדו המונוקרטי של היטלר והמבנה הפוליקרטי של הרייך השלישי . החומר התעודי שנחשף על ידי המצדדים בגישה זו מצביע באופן חד – משמעי על התהו ובהו ששרר במנגנון הנאצי . להיטלר לא היה כל מושג כיצד למשול וכאשר הוא הגיע לשלטון הוא פשוט ניהל את ממשלתו לפי הכללים שהיה רגיל אליהם בהנהגת מפלגתו . עם זאת, המערכת המדינית תיפקדה הודות לכריזמה הציבורית החיובית של היטלר, ובלעדיה לא היה לכפופים לו שום כוח . עלינו גם לזכור שהיטלר שמר לעצמו את הזכות לפסוק באופן בלעדי בשאלות שבהן היה לו עניין אישי, ובכלל זה שאלות של מדיניות חוץ, גזענות ואנטישמיות . בתחומים אלה הוא זה שפסק הלכה . במדיניות אנטישמית התערבותו יצרה פעולת שרשרת : כל צעד הוביל למשנהו וכל אחד מהם היה חמור מקודמו . בעת יישום צעד אחד היו פרטי הצעד הבא בשלבי הכנה, ופקידי המדינה והמפלגה, אשר פעלו לפי הוראותיו או פירשו את רצונותיו, כבר עסקו בתכנון הצעד הנוסף . אמנם היו שינויי כיוון וסטיות בקבלת ההחלטות בשאלה היהודית, דבר היוצר רושם של העדר עקביות במדיניות האנטישמית . אך עלינו להבין שסטיות אלה נבעו מכך שהיטלר דחה את הפעולות להשגת המטרות הסופיות עד שחש כי יש באפשרותו להתגבר על הקשיים והמכשולים העומדים בדרכו . בדיקת יחסי הגומלין בין היטלר ופרשניו, הן במפלגה והן בביורוקרטיה, מגלה שהללו לא היו אוטונומיים . הם פעלו תחת הלחץ שנוצר על ידי "רצונו של הפיהרר" . שכן בהתבסס על עקרון המנהיגות הנאצי, פעל המנהיג העליון כמקור האידיאולוגי והפוליטי של המדיניות האנטישמית, והכפופים לו במנגנון המדינה והמפלגה — ששאפו להוכיח את מסירותם, יעילותם וחיוניותם — סייעו בעדו . היטלר אישר וחייב את עבודתם והטביע את חותמו האישי במתן כיוון לפעילותם . כמו כן, יש לזכור שהיטלר היה, כדברי ההיסטוריון הבריטי טרבור רופר ( Roper ) , "פשטן
|
|