|
|
עמוד:12
12 יהודה באואר ילקוט מורשת הילקוט היה כתב העת הראשון בתקופתו בשפה העברית — קובץ המחקרים של יד ושם נתחדש רק אחרי 1963 — והיחיד לזמן מה . גם לא הייתה לו מקבילה בשפות אחרות . הוא ענה על צורך אמיתי, עם התפתחותו של המחקר והתיעוד על השואה, והפך גם לכתב עת מדעי, שכן המאמרים החלו לעבור ביקורת חיצונית לפני פרסומם . עם הזמן הוא גם הוכר ככזה, ובאוניברסיטאות נחשבו מאמרים שהתפרסמו בו למאמרים מדעיים לכל דבר . עם הזמן השתפרה גם הצורה החיצונית . היינו שלושה שהיו חתומים על החוברת הראשונה, אך הצטרפו אלינו חברים נוספים, ויש לציין במיוחד את רוז‘קה קורצ‘אק, פרטיזנית ולוחמת ואשת ספר, שברבות הימים הייתה הרוח החיה במערכת, ריכזה אותה, והקדישה את מיטב כוחותיה לעבודה זו . היו גם אחרים, ואינני רוצה למנות את כל שמותיהם, לבד משמו של שלום חולבסקי שנפטר לא מזמן, בשיבה טובה, והוא מחולל מרכזי של המרד היהודי הראשון, בנייסווייז‘, בקיץ 1942 . צריך לומר שהנהגת הקיבוץ הארצי שבצורה כזאת או אחרת מימנה את הילקוט, לא הייתה מאושרת ביותר מהאקדמיזציה של הילקוט, אולם ייאמר לזכותה שאחרי לבטים והיסוסים היא קיבלה את הדין . ברבות הימים גם נרקמו יחסים קרובים עם אוניברסיטת תל – אביב . מתחת לפני השטח הייתה תמיד תחרות כלשהי בין הילקוט, אשר מאחוריו עומד הקיבוץ הארצי, לבין הקיבוץ המאוחד, שהחל להוציא את חוברות הדפים . גם תחרות זאת פסקה עם חלוף הזמן . מה הם הישגי ילקוט מורשת ? התשובה ברורה : אוסף גדול מאוד של מאמרים איכותיים, עדויות ראשוניות וחשובות ביותר, פרסום תיעוד מקורי, וכללית — קידום נושא המחקר על שואת יהודי אירופה . עם התחלת הפרסום גם באנגלית יש תקווה שאוצר בלום זה יהיה נגיש גם לקוראי הלע“ז . נאחל לילקוט, כלומר לעצמנו, המשך עבודה פורייה ומועילה להבהרת סדרת האירועים האלה המכונים בפינו שואת יהודי אירופה, שיש להם השפעה מעצבת לדורות האלה ולאלה שיבואו אחרינו .
|
|