|
|
עמוד:6
6 ילקוט מורשת החליט לחזור לגרמניה, נחוש להקדיש את כוחו האישי ואת סמכויותיו כתובע לחשבון הנפש של העם הגרמני על מעלליו בתקופת הרייך השלישי ולהענשת פושעי המלחמה הנאצים על חלקם בשואת יהודי אירופה . במדור “חקר השואה“ נכללו הפעם שני מאמרים העוסקים בגטו ורשה, מפרי עיטם של פרופ‘ דליה עופר ושל תום נבון . במאמרה “אנשי רוח בגטו ורשה : אשמה, כפרה ומה שמעבר“ בוחנת עופר את התמודדותם של האינטלקטואלים היהודים בגטו ורשה עם השאלות המרכזיות שהעסיקו את תושבי הגטו והנהגתו : אחריותם בעיצוב המציאות החברתית בגטו, וחלוקת המשאבים הדלים שעמדו לרשות תושביו, לאור החוקים שכפה עליהם השלטון הנאצי . מאמרו של תום נבון “‘פיין און גבורה‘ : משורשיו הרעיוניים של מרד תנועת ‘דרור‘ בגטו ורשה“, דן במקראה בשפת יידיש שראתה אור בוורשה באוגוסט ,1940 בעריכתם של יצחק ( אנטק ) צוקרמן וההיסטוריון אליהו גוטובסקי . המקראה שהוכתרה בכותרת “פיין און גבורה אין דעם יידישן עבר אין ליכט פון דער קעגנווארט“, כללה קטעי עיון וספרות יהודית ושימשה את תלמידי הסמינר של פעילי תנועת הנוער ‘דרור‘ . נבון בוחן את השפעת הטקסטים שנכללו במקראה על תודעת החניכים וגם על פועלם לאחר מכן בהתנגדות היהודית בפולין הכבושה ובהנהגתה . בגרמניה, עוסקת במדור זה רבקה אלקין . במאמרה, “באפס תקווה : הנותרים מאחור במוסדות הסעד היהודיים בגרמניה הנאצית“ מתארת אלקין את המאמצים שהשקיעה הקהילה היהודית בגרמניה לסייע לאוכלוסייה היהודית הזקנה בתנאי המצוקה הקשים ששררו בגרמניה בשנות השלטון הנאצי . לטענתה, המודלים של העזרה ההדדית, שיושמו בידי מחלקת הסעד היהודית, נפלו, בסופו של דבר, “כפרי בשל לידי השלטון הנאצי ונוצלו על ידו למטרות חיסולה של אוכלוסיית בתי האבות ולשוד כספה . “ המאמר החותם מדור זה הוא מאמרו של בצלאל לביא, “הישוב היהודי בשלזיה התחתית 1945 - 0591“ המתאר את תולדותיה של הקהילה היהודית בשלזיה התחתית מאז הקמתה לאחר המלחמה, ועד לחיסולה ב – 1950 . לביא מסביר את ייחודה של שלזיה התחתית בשיקום החיים היהודיים בפולין, ביחס לשאר המקומות שבהם קמו מחדש יישובים יהודים לאחר המלחמה . הוא מנתח את הנסיבות הייחודיות שבהן הצליחו התושבים היהודים בשלזיה התחתית להקים, ולו רק לתקופה קצרה, מעין אוטונומיה לאומית ותרבותית . במרכז מאמרו עומדת דמותו של יעקב אגיט, מי שהיה הרוח החיה במפעל ההתיישבות היהודית .
|
|