|
|
עמוד:14
14 ילקוט מורשת ילקוט מורשת הצטרפו לקיבוץ הכשרה של התנועה . מטרתם הייתה לעלות בהקדם לארץ ישראל . כדי לקדם את יציאתם היה עליהם לחצות את הגבול מהשטח הרוסי לשטח הליטאי, לווילנה . החורף היה נורא . אנשים הלכו בשלג כבד והגיעו ברגל לעיר . כשהגיעו הסובייטים לווילנה, נחסמה למעשה הדרך לארץ ישראל . השלטונות הסובייטים הפעילו לחץ על חברי התנועה להתנער מהציונות . בנסיבות אלה הם ירדו למחתרת . עם הכיבוש הגרמני ב – 1941 החל הרצח ההמוני והשיטתי של העם היהודי . כשהוקם הארגון היהודי הלוחם בוילנה, ה – . F . P . O , הייתה ויטקה בין חבריו . היא תיזכר כאחת הלוחמות האמיצות שידע הארגון . בפעולה הראשונה שביצע הארגון נבחרה ויטקה עם עוד שני חברים להניח מטען חבלה על מסילת הרכבת . ב – 8 ביולי 1942 יצאו ויטקה קמפנר, יצחק מיצקביץ' ומשה בראוזה לחבל במסילת הרכבת ששימשה את הגרמנים להובלת אספקה לחיילים לחזית המזרח . המשימה הוטלה עליהם לאחר התלבטות קשה . הם הצליחו להטיל פצצה על המסילה, במרחק 15 קילומטר מהגטו . רק לאחר ששמעו את הפיצוץ חזרו לגטו והצטרפו לקבוצת הפועלים שחזרה מעבודת הלילה . הקושי העיקרי, כך סיפרה, לא היה בפעולה עצמה אלא בצורך לבחור את המקום כך שיהודים היוצאים לעבודה לא ייפגעו . את הסיורים הליליים שקדמו להטמנת המטען, זכרה כלילות של סכנה אמיתית . "זה היה קשה" היא הודתה — "כיוון שזה היה כרוך בהסתובבות של ימים שלמים סביב פסי הרכבת" . פעולה שדרשה ממנה הרבה מאמץ נפשי וגופני . לאחר חיסול הגיטו המשיכו ויטקה קובנר וחבריה בלחימה הפרטיזנית . ב – 1946 עלתה ויטקה על אניית המעפילים 'ביריה' והגיעה לחופי הארץ . היא הצטרפה לקיבוץ עין החורש, נישאה לאבא קובנר, ילדה בן ובת, מיכאל ושלומית והייתה לסבתא לנכדים רבים . היא למדה פסיכולוגיה והייתה מבוקשת מאוד בתחומה . היא המשיכה לעבוד עד גיל מבוגר . בגיל ,92 הלכה לעולמה . ויטקה קמפנר קובנר — חייה היו רבי משמעות והיא תיזכר כדמות בעלת ערכים וגיבורה אמיתית לעם ישראל . יהיה זכרה ברוך . כתבה : גרסיאלה בן דרור
|
|