|
|
עמוד:12
דפים 12 | 78 המחקר עוסק באחד הנושאים החשובים והמתפתחים ביותר במסגרות החינוך החרדי, שאלת שילוב תלמידים עם לקויות למידה והטיפול בהם . המחקר מדגיש את חשיבות הקשר בין תפיסות פדגוגיות ובין תפיסות תרבותיות, פילוסופיות ורעיוניות, ובאופן קונקרטי את האופן שבו תפיסות פדגוגיות צומחות, מתקבלות ומיושמות בהקשר תרבותי ישיר . העיסוק בחברה החרדית, חברה המוגדרת כשמרנית ומסתגרת, וההבחנה בין הזרם הליטאי לזרם הספרדי בה מעצים ומחדד נקודה זו . ממצאי המחקר מצביעים על הבחנה בין מורים ספרדים לבין מורים ליטאים ביחסם לשילוב, ועל גישה שמרנית של המורים הספרדים שנטו להתנגד להכלה ולתמוך בהשמת ילדים עם קשיי למידה במסגרות נפרדות . ממצא זה עומד בסתירה לתפיסת החברה הספרדית כסובלנית ורבגונית יותר מקרב החברות החרדיות . מסקנת המאמר היא כי תהליך השילוב הינו תהליך הוליסטי, מורכב ורב - תחומי בעל השלכות שונות – לעיתים מנוגדות – על רכיביו השונים . מסקנה נוספת היא כי אין לבחון את החברה החרדית כמכלול, אלא יש לנתח בנפרד כל אחד מהזרמים המרכזיים בה על פי מאפייניו הייחודיים . מסקנות אלו מלמדות על הצורך העמוק במחקרי עמדות קונקרטיים בתכנון המדיניות החינוכית, שיהיו נבדלים ומדייקים יותר ממחקרים כלליים על מאפייני תרבות וחברה, ומזהירות מפני התייחסות מכלילה רחבה מדי . מעבר להבנה עמוקה יותר של אחד התהליכים המשמעותיים שעוברת מערכת החינוך החרדית בעשור האחרון, המאמר מציע תפיסה גלוקלית של המחשבה הפדגוגית ומחדד את חשיבות הבסיס הפילוסופי - רעיוני של תהליכים חינוכיים . אנו מאחלות קריאה מהנה ומשמעותית, העורכות
|
|