|
|
עמוד:10
דפים 10 | 77 "התלמידים רוצים במורה טוב, מסור, היודע את מלאכתו ואוהב את תלמידיו, זהו קנה המידה היחידי בו ימדדו מורה ואין הם מעוניינים בשום פנים ואופן באבן בוחן פוליטית לגבי מוריהם . רדיפות וטרור פוליטי כלפי מורים סופם שיפגעו גם בתלמידים" . הרדיפה אחריה היא תחילתו של מדרון, קבעה : אחריה, הזהירה, יבואו עמיתים חברי מפלגות השמאל הציוני ואחריהם "כל מורה שיעז להביע דעה כל שהיא החולקת על דעתו של שר החינוך" . התלמידים והתלמידות שלה זכרו מורה מופלאה שלא רק הקנתה להם דעת אלא גם מוסר . דברים ברוח זו כתב עליה פרופ' רון ברקאי בספרו כמו סרט מצרי ( ,2001 הוצאת חרגול ) . אחת התלמידות שהושפעה ממנה במיוחד הייתה תמר אלכופר, לימים ח"כ תמר ג'וזנסקי, שבשנות התשעים כיהנה כח"כית מטעם סיעת חד"ש ( החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון ) . בסוף שנות השבעים לימדה כץ - שמואלי באוניברסיטת תל - אביב, וב - 1980 השלימה כתיבת תזה בנושא הקשר בין צמיחתה של סיעה ב' במפא"י לבין האופוזיציה משמאל בשנות השלושים . אחרי שהתיר לה משרד החינוך, בזכות המנכ"ל יעקב שריד, לחזור לעבודת ההוראה, היא לימדה היסטוריה בסמינר הקיבוצים . הנושאים שהרצתה עליהם היו תולדות תנועת העבודה בארץ ותהליכי המודרניזציה שעברו על עם ישראל במערב אירופה בעת החדשה . היא נחשבה למורה שגילתה רגישות רבה בנוגע לזכויות של עובדי הסמינר ולמורים ולמורות בו . באפריל ,1983 על רקע שירות בנה במילואים במלחמת לבנון הראשונה, שלחה מכתב למערכות העיתונים וקראה "לכל ההורים החרדים לחיי הבנים, לשלומם, לשלמות נפשם – להפסיק לשתוק, למחות נגד אלה הנושאים באחריות למלחמה המקוללת הזאת שהטילה קרע נורא בעם ובליבם של חיילים רבים כל כך, ולא להרפות מהמאבק, יום - יום, עד שישובו הבנים הביתה" . עם פרסום המכתב לא הפסיק הטלפון בביתה לצלצל . כך קמה תנועת "הורים נגד שתיקה" . זו הייתה תנועה של הורים, ציינה, אך בפועל הרוב היו אימהות . בתחילת ,1988 בעקבות פרוץ האינתיפאדה הראשונה, ארגנה מחאת מורים "אשר נחשבים בדרך כלל לציבור שמרני הנרתע מלנקוט עמדה" . בשנת 1985 נפגעה ראייתה . היא קיבלה תעודת עיוור, אך המשיכה לראות עוולות חברתיות ולפעול לתיקונן כשהצטרפה לארגון קל"ע ( קבוצה לעזרה עצמית ללקויי ראייה, ליד המרכז לעיוור ) , ובמשך 25 שנה עמדה בראשו בהתנדבות . כשנה וחצי לפני פטירתה ראיין אותה הנכד שלה בנושא פעילותה הפוליטית . תמליל הריאיון מלמד שזו הייתה שיחה ; בעצם, שיעור : מדי פעם היא ביקשה לברר : "איזה שאלות זה מעורר אצלך ? מה התבהר לך ומה נשאר ? " אחרי מותה בשנת 2015 הוא כתב שההיכרות עם הסיפור שלה לימד אותו שסבתא שלו הייתה אישה היסטורית ; דמות שראויה להערכה והוקרה . שושנה כץ - שמואלי הייתה חלוצה בחינוך : היא אולי לא הייתה הראשונה שנלחמה על הזכות של מורה להביע עמדה פוליטית, אך הדי פועלה הנחוש, כמורה צעירה ובהמשך כמחנכת ואקטיביסטית, מהדהדים בסיפורי חייהן ופועלן של חלוצות בחינוך באשר הן, ללא הבדל עמדה פוליטית, מוצא ודת . לא פעם היו אלו גם נשים שנשכחו . השאלה מיהי חלוצה בחינוך שימשה נקודת מוצא לכותבות ולכותבי המאמרים בגיליון זה, שהתחקו אחרי פועלה של אישה אחת או קבוצת נשים בעבר ובהווה . פותח את הגיליון מאמרה של
|
|