|
|
עמוד:13
מבוא : בין ידע לאינטליגנציה | 13 הזמנים המתוכנן, כך שהמכשול הזה היה כל מה שעמד בינינו לבין השקה מוצלחת של המוצר . בהיותי היחיד שהכיר את מלוא היקף הבעיה, הייתי משוכנע שאני האדם הנכון להציל את המצב . נחוש למצוא פתרון, הסתערתי על המשימה בכל המרץ . את הימים הבאים ביליתי מול המסך, כמעט ללא הפוגה, בניסיון לפצח את האתגר . בחנתי אינספור גישות, אבל זו אחר זו, כולן הגיעו למבוי סתום . ראש הצוות שלי נכנס לעובי הקורה והציע כמה כיוונים משלו, אבל גם הם לא הניבו תוצאות . כמה ימים לפני הדדליין הרגשתי שאני מנהל מאבק אבוד, ותחושה צורבת של כישלון החלה לכרסם בי . המתח מול ההנהלה הלך והתעצם, אבל האמת היא שיותר מכול חששתי לאכזב את הצוות שלי . כשהייתי על סף ייאוש, ניגש אלי חבר צוות שאיתו שיתפתי פעולה במספר הזדמנויות בעבר, והציע את עזרתו . ההיכרות שלו עם המרכיב שהכיל את הבעיה היתה שטחית ולכן הייתי סקפטי לגבי היכולת שלו לתרום . למרות זאת, היותו מפתח מבריק והדאגה הכנה שלו לגורל הפרויקט הניעו אותי לקבל את הצעת העזרה . במשך שעות ארוכות הסברתי לו את מורכבות הבעיה וסקרתי את הגישות שנכשלו . עברנו יחד על הקוד, ניתחנו תוצאות ומיפינו כיוונים אפשריים, עד שבשעת לילה מאוחרת החלטנו לפרוש ולהמשיך למחרת . מוקדם בבוקר התפרץ החבר למשרד שלי, ועוד לפני שהספיק להתיישב הציע ליישם גישה שהשתמשנו בה בפרויקט אחר שעבדנו עליו שנה לפני כן . האינסטינקט הראשוני שלי היה לשלוח אותו לצבור עוד כמה שעות שינה – לא ראיתי שום קשר בין הבעיה שפתרנו אז ובין זו הנוכחית . אבל אז הוא הסביר את קו המחשבה שלו, ובכמה משפטים קצרים הכול התחבר . השתכנעתי שההקבלה האלגנטית שערך בין שתי הבעיות היתה נקודת המפנה שחיפשנו, ושאנחנו חייבים לרוץ ולממש את הרעיון שלו . חמש שעות אינטנסיביות לאחר מכן הגיעה פריצת הדרך המיוחלת והבעיה נפתרה . המוצר הושק בזמן והעניק לחברה בידול טכנולוגי שתורגם להצלחה עסקית יוצאת דופן . במבט לאחור, התברר שגם לחבר וגם לי היה הידע הרלוונטי לפתרון
|
|