|
|
עמוד:11
11 מלחמה זו עולה באימתה על התחזיות האפלות ביותר . האדם חזר להיות חיית הטרף של היער הקדום, אך בלי תירוץ הרעב . סביבנו עולה וגואה הנהר האדום מדם ; אנו נושמים את השנאה במלוא ריאותינו . כמה שחורים השמיים מעלינו ! כמה רועדת האדמה תחת רגלינו ! אנושיות, אמת, צדק — כל מה שאהבנו נרמס היום . העולם, שנמסר לידיו של כוח ברוטלי, הוא כמעין מקדש חרֵב שנטשה אותו הרוח . כי אבוי ! הרוח נטשה . וכשיירו הרובים וישובו הלוחמים השיכורים מדם אל בתיהם הדלים, הם יזדקקו לפני הכול לא לאיבה אלא לאחווה אם ירצו לחיות סוף סוף בביטחון . עלינו לוודא שהמלחמה, שהיא בת-חלוף, לא תכבה את האהבה, את הטוב ואת הצדק הנחוצים עד קץ הימים . ומכיוון שבגלל הביטוי הצבאי של האימפריאליזם עלינו להמשיך ולהרוג זה את זה משך זמן נוסף — לפחות שהשנאה, שהיא מחרידה מן המלחמה עצמה משום שהיא חיה אחריה, תיעקר מלב הלוחמים ! אלה הרגשות המנחים את מחבר הדפים האלה ואת מוציאם לאור . פרסומם, בשעה שאנו שרויים בה, הוא מעשה של אמונה ה ק ד מ ה
|
|