|
|
עמוד:13
הטרור מגלה את השמיים | 13 עם זאת, בעוד האיום החדש מתפתח במהירות, המערכת שנדרשה להתמודד איתו נבנתה על יסודות ישנים — אזרחיים, כלכליים ורגולטוריים, שמעולם לא תוכננו להתמודדות עם טרור . חברות התעופה האמריקאיות הן חברות פרטיות, בבעלות תאגידים ואנשי עסקים . גם שדות התעופה בארצות הברית מצויים ברובם בבעלות עירונית או פרטית . אולם האחריות על הביטחון הוטלה מאז ומתמיד על הרגולטור הפדרלי : בתחילה FAA-ה , ולאחר 11 בספטמבר TSA-ה , תחת המשרד לביטחון המולדת ( DHS ) . במצב שבו גוף פרטי נדרש להגן על חיי אדם אך פועל תחת רגולציה ממשלתית שפועלת לאט יותר מהאיום נוצר מתח מובנה . את המתקפות נגד התעופה האזרחית אפשר לסווג לשלושה דפוסי פעולה מרכזיים, שלכל אחד מהם הייתה השפעה ישירה על עיצוב תפיסות אבטחת התעופה בארצות הברית ובעולם . תקיפות ישירות נגד מטוסים זהו הדפוס הדרמטי והמוכר ביותר : חטיפות מטוסים, ירי על מטוסים על הקרקע, פיצוץ מטוסים באוויר באמצעות מטעני חבלה ובהמשך גם ירי טילי כתף לאחר המראה או בגישה לנחיתה . החטיפות הראשונות בוצעו באיום נשק פשוט, תוך כפייה על הצוות להסיט את המטוס ליעד מועדף על החוטפים . ברובן הגדול בוצעו החטיפות בקלות יחסית בשל היעדר מוחלט של מערך אבטחה ייעודי . עם השנים, כשהקושי לחטוף מטוס הלך וגבר, עברו הארגונים לשלב הבא : פיצוץ מטוסים באוויר באמצעות מטענים מוסלקים בכבודה או בגוף המטוס . רוב החטיפות והפיגועים מן הסוג הזה בשנות השישים והשבעים בוצעו בידי ארגוני טרור פלסטיניים, שפעלו מתוך תפיסה אידאולוגית של מאבק במדינת ישראל ושל שימוש בתעופה
|
|