מבוא

עמוד:י

י מבוא למרות חשיבותו, זהו ספר שתוכנו כמעט אינו מוכר לרוב הישראלים . מחבר הספר, בנימין זאב הרצל, ידוע לכול כחוזה המדינה וכמייסד התנועה הציונית . אשר להגותו, מוכרת אצלנו בעיקר כתיבתו הציונית ובראש ובראשונה מדינת היהודים . נוסף על כך יודעים רבים גם על כתיבתו הספרותית של הרצל, ובעיקר על מחזותיו, אשר זכו בשעתם להצלחה לא מבוטלת על בימות אירופה . לעיתים קיימת היכרות מסוימת עם חיבורו הבדיוני של הרצל אלטנוילנד , אשר באופן מתמיה ישנם לא מעטים המייחסים לו ביטוי ישיר לתפיסותיו בנושאי המחשבה הציונית והמדינית בכלל . זאת אף שראוי להיזהר תמיד בפרשנויות מעשיות לכל יצירת ספרות בדיונית, ואף שאנו יודעים כי יצירה זו במיוחד נכתבה כדי להשיג מטרות הסברתיות מסוימות מאוד . אם מבקשים לבחון את תפיסותיו המדיניות של הרצל על בסיס כתיבת הפרוזה שלו, מן הראוי שיבוא הדבר מתוך בחינת המכלול שבו גם מחזותיו וגם הקובץ המופתי סיפורים פילוסופיים ( יצא לאור מחדש בהוצאת "כרמל", התשפ"ב ( , שבו יש עיסוק בשורת סוגיות, כמו מקומו של היחיד מול ההיסטוריה, מחיר התהילה, משמעות הקבוע והחולף, הגבול שבין הגדולה לבין השיגעון ומהותה 1 של מנהיגות . 1 אלטנוילנד נכתב על ידי הרצל כדי לקדם שתי מטרות מפורשות : האחת, הרגעת חששות העות'מאנים מאפשרות שהציונים מכוונים לקרוע את ארץ ישראל מתחום שלטונם, והשנייה, הרגעת החששות שהשמיעו חוגים יהודיים ליברליים במערב אירופה, ביניהם גם הברון רוטשילד, שלפיהם הציונות תוביל להקמת מדינה יהודית קטנה, צרת אופקים וסגורה בפני לא אורתודוקסים . בנסיבות אלה מקדיש הרצל מאמץ רב לתיאור הגיוון והפתיחות התרבותית והדתית של המדינה החדשה, ובה בעת מזניח בכוונה תחילה כל פירוט ריאלי בנוגע לצד המדיני שלה — לא רק שהחברה היהודית ב אלטנוילנד מתקיימת במסגרת של מעין אוטונומיה, שבה הניהול העצמי היהודי בארץ פועל תחת שמירת ריבונות עליונה של הסולטן הטורקי, אלא שלאוטונומיה היהודית הזו אין אפילו כוח צבאי כדי להגן על עצמה . כך באוגוסט 1902 כתב הרצל לברון רוטשילד, על ספרו הנותן תשובה לחששות החוגים הליברליים, "שיצא לאור בעוד כמה שבועות ואתה תהיה בין הראשונים שיקבלוהו" . עם פרסום הספר, שלח הרצל עותקים ממנו למדינאים שונים, ביניהם אנשי הממשל העות'מאני . אפשר לשער שלא ציפה מאלה לחוות דעת ספרותית וגם לא להתגייסות למחנה הציוני, אלא בעיקר להרגעה ככל האפשר של חששותיהם מכוונות הציונים . כי הרי לחששות היה בסיס אמיתי, ובניגוד מוחלט למה שנאמר בספר, הרצל אכן קיווה לקרוע את ארץ ישראל, בדרך כזו או אחרת, מידי העות'מאנים . על בסיס המאפיינים הללו של הרומן, היו כאלה שניסו לטעון כי הרצל כיוון את הציונות להיות ישות לא מדינתית, אך אפילו שלמה אבינרי, הנמנה עם המייחסים ל אלטנוילנד חשיבות רעיונית וטוען כי הספר הוא "תוכנית פעולה" ריאלית ומעשית בכסות רומן אוטופי, שולל טענות כאלה ומודה כי בכל הנוגע לצד הממשלי והמשטרי, אלטנוילנד נכתב לנוכח אילוצים מדיניים מול העות'מאנים . ראה שלמה אבינרי, הרצל, ירושלים : שז"ר, 2007 , עמ' 151 , 159 – 160 , 172 – 173 ; וכן יצחק וייס, הרצל : קריאה חדשה , מצרפתית : עדה פלדור, תל אביב : משכל, 2008 , עמ' 222 – 223 . נראה שהרצל וראשי הציונות אחריו, היו מביעים תמיהה למשמע רעיון שלפיו חיבור בדיוני זה, הוא מצע

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא