|
|
עמוד:9
שמרנות, קפיטליזם ודמוקרטיה 9 האדם מן הרחוב וחשדנות תמידית כלפי יומרתם של אינטלקטואלים — קבוצה המבקשת לערער באופן תמידי את יסודותיו השמרניים של הסדר החברתי . פופוליזם, טען קריסטול, הוא העונש שהביאו על עצמן אליטות ליברליות . יש לראות בו ניסיון של המוני העם להחזיר את הפוליטיקה למסלולה . בעוד קריסטול ניסח את הביקורת השמרנית נגד התשתית המוסרית והתרבותית של הליברליזם, הסוציולוג השמרן רוברט ניזבֶּט עמד על האופן הייחודי שבו השמרנות מבינה את מושגי האינדיבידואל והחירות וכן את הקהילה והדמוקרטיה . ניסבט זיהה את נחלתה של השקפת העולם השמרנית במרחב החברתי המצוי בתָווך שבין הפרט למדינה, בכל אותן התחברויות והתאגדויות משפחתיות, שבטיות, חברתיות, כלכליות, דתיות, מקצועיות ואזרחיות — הגדולות מן הפרט הבודד והעירום אך קטנות מהמנגנון האימפרסונלי של המדינה . להבדיל מהליברליזם, המציב במרכז השקפת עולמו את הפרט האוטונומי עתיר הזכויות והחירויות הרודף אחר אושרו שלו ; ולהבדיל מהפרוגרסיביזם משמאל, השם את יהבו במדינה המתכננת, המהנדסת, המחלקת והמנווטת — השמרנות מציבה במרכזה את המארג החברתי המורכב המתחיל במשפחה הגרעינית, עובר דרך המשפחה המורחבת, הכנסייה והקהילה המקומית, החברה האזרחית והשבט, ומגיע עד ללאום . המרחב החברתי שעליו הצביע ניזבט טעון מחויבות שמרנית לשימורו, ונגזרות ממנו תובנות על עצם המשטר הדמוקרטי עצמו . אם ישנה תרומה שמרנית אחת ראויה לציון בשיח על אודות דמוקרטיה, הריהי התובנה כי משטר דמוקרטי אינו מחייב לאמץ ריכוזיות מנהלית . אדרבה, ההכרה בכך שהחברה הלאומית היא חברה של התקשרויות חברתיות ייחודיות ופרטיקולריות מובילה למסקנה בדבר נחיצות הביזור המנהלי . החטיבה הראשונה נחתמת בעיון מחודש בכתבי הפדרליסט שהותירו לנו אבותיה המייסדים של ארצות הברית . הקורא הישראלי ייתרם רבות מעיון רציני באיגרות אלו . הן מציעות לנו לא רק ראייה ריאליסטית של טבע האדם והסדר החברתי, אלא גם כיוונים יצירתיים שבכוחם לסייע לנו לאזן בין הדרישה לריבונות העם לבין הדרישה להבטחת חירויות . בפרט, אני טוען בפרק זה כי מדינת ישראל יכולה להיתרם מעיון רציני במעלותיו של בית מחוקקים עליון, בית עליון שאבותיה המייסדים של אמריקה עיצבו בקפידה . הבעיות שכל ממשל עצמי עתיד להוליד, והמתח המתקיים תדיר בין ריבונות עממית דמוקרטית לבין השקפת העולם הליברלית, הוא נקודת המוצא
|
|