|
|
עמוד:יא
מסה על האדם יא עולם סמלי, והיידגר חשב שהאדם נתון תמיד במצב ראשוני של חיפוש, חרדה וחוסר-ודאות, בלי יכולת אמיתית ליצור לעצמו עולם של משמעות יציבה . ויכוח זה איננו אירוע היסטורי גרידא ; הוא מבטא פער עמוק ועקרוני בין תפיסה הרואה בתרבות ובפשר דרך להתגבר על משבר האדם המודרני, לבין תפיסה המדגישה דווקא את המשבר עצמו כחלק בלתי נפרד ממהותו של האדם . קשה להימנע מהרהור היסטורי מצמרר, לנוכח הפער בין שני ההוגים : קסירר היה יהודי שנאלץ לברוח מהמשטר הנאצי, ואילו היידגר בחר להזדהות עם המפלגה הנאצית ואף לתמוך בה בגלוי . ואף על פי כן, בשנת ,1944 לאחר שנמלט מאימת הנאצים לארצות הברית, הוציא קסירר את הספר שלפנינו אשר מגלם בתוכו אחריות וכבוד ולכן גם אופטימיות, לגבי האנושיות עצמה . קסירר, למרות הכול, סירב לאבד את אמונו ברוח האדם . על רקע דרמטי זה, ברור מדוע כתב קסירר את ספרו מסה על האדם : הספר משמש ניסיון לתת מענה לאתגר הקיומי וההגותי שהציב היידגר . קסירר אינו מתכחש למשבר העמוק שחוותה האנושות במאה העשרים, אלא מבקש להעניק מחדש תוקף ומשמעות לתרבות, לרוח וליכולת האנושית ליצור סדר וסמל . בכך הוא מדגיש שאף אם המשבר הוא חלק בלתי נפרד מחוויית האדם, אין פירושו שהאדם חסר יכולת לעצב מחדש את עולמו באמצעות התרבות או שאין לו האחריות לעשות כן . דווקא מודעות מלאה למשבר, היא שמעניקה לספר זה את כוחו ואת חשיבותו המיוחדת לימינו . לצד האיפוק התאורטי והבהירות המבנית, מסה על האדם נושא בתוכו ממד חינוכי ואתי : הוא מגלם קריאה להכיר באחריותנו כיצורים סימבוליים, לעמוד על הדינמיקה של התרבות שבה אנו פועלים, ולשאול שאלות מוסריות ואסתטיות לא מתוך מערכת נורמטיבית סגורה, אלא מתוך הבנה של התהוות המשמעות . במובן זה, אפשר לראות את מסה על האדם כמעין פתיחה אפשרית ל"מטפיזיקה של המידות" — דרך ההכרה באדם כיוצר של ערכים, סמלים ועולמות . ההוצאה המחודשת של ספרו של קסירר פורשת לפנינו מסגרת פילוסופית ייחודית להבנת השפה התרבותית המשותפת שעוצבה בידי מחוללי דור התחייה הציוני . הוגים, סופרים ומנהיגים, החל בהרצל, אחד העם, א"ד גורדון, הרב קוק, ז'בוטינסקי וברל כצנלסון, דרך ביאליק, אורי צבי גרינברג, ש"י עגנון ודוד בן-גוריון, ועד נתן אלתרמן, ישראל אלדד ומשה שמיר — הבינו כולם, כל אחד בדרכו, כי קיומו של האדם אינו מסתכם בחוויותיו האישיות בלבד . הם ראו עצמם חלק ממרחב
|
|