|
|
עמוד:י
י הקדמה למהדורה המהודשת סובייקט תבוני אחיד, אלא צומחת ומתפתחת בשדות תרבותיים מגוונים כגון שפה, מיתוס, אומנות, דת ומדע . האדם, לפי קסירר, הוא בראש ובראשונה " animal symbolicum " — לא ישות תבונית מופשטת ומבודדת, אלא יצור היסטורי ותרבותי אשר מעצב את עולמו באמצעות מערכות עשירות של ייצוג, ביטוי ופשר . על פי התפיסה שמציע קסירר, המצב האנושי זקוק לפרשנות הנשענת על הקשר שבין הממד האפיסטמי והממד האנתרופולוגי . הוא מבקש לעמוד על התנאים שמכוננים את חוויית המשמעות האנושית לא במישור הפסיכולוגי והאינדיבידואלי בלבד, כי אם במישור הקולקטיבי והתרבותי . לפי קסירר, הבנתו העצמית של הפרט היא פועל יוצא של החשיבה הקולקטיבית המוטמעת בו . לכן הוא חוקר כיצד מיתוס, שפה, מדע ואומנות פועלים כ"צורות-עולם" ( Weltformen ( , כלומר כמערכות של משמעות . שאלות אלה אינן נענות בניתוח פורמלי בלבד ; הן דורשות מהלך פרשני רחב יותר, המזהה את התרבות כבסיס המכונן את עצם האנושיות . במובן זה, הגותו של קסירר מתכתבת עם מסורת הגותית רחבה, ובכללה למשל המושג "צורות-חיים" של ויטגנשטיין המאוחר, תפיסת הפרשנות של הנס גאורג גדמר, מחשבתו המוקדמת של מייקל אוקשוט ומושג המסורת של אלסדייר מקינטאייר . ואולם ייחודו של קסירר נעוץ לא רק ברוחב ובעומק התשתית הפילוסופית שלו, המשלבת דיון אפיסטמולוגי ואנתרופולוגי עשיר, אלא גם בפרספקטיבה האינטגרטיבית שהוא מציע, המאפשרת דרך חדשה להבנת המצב האנושי עצמו . בדיוק על רקע זה, כלומר מקומה של המשמעות התרבותית בתשתית החוויה האנושית, אפשר להבין טוב יותר את העימות הפילוסופי המפורסם בין קסירר לבין מרטין היידגר, שהגיע לשיאו בכנס דאבוס בשנת 1929 . במחלוקת זו ניצבו זו מול זו שתי תפיסות יסוד על אודות טבע האדם : קסירר ראה באדם בראש ובראשונה יצור המכונן משמעות וסדר בעולמו באמצעות שפות, סמלים ותרבות, ולכן גישתו מאופיינת בממד של אופטימיות ביחס ליכולת האדם לעצב עולם של פשר וערכים . היידגר לעומתו סבר שהאדם הוא בראש ובראשונה ישות שנזרקה אל תוך הקיום, יצור החווה את חייו כפתיחות מתמדת, לעיתים מטלטלת וכאובה, אל מהות הקיום עצמו, "היות- שם" ( Dasein ( , ולכן גישתו מלווה בממד פסימי יותר כלפי המצב האנושי . במילים אחרות, קסירר האמין שהאדם בונה את חייו מתוך עיצוב יצירתי של
|
|