|
|
עמוד:יב
יב ול יחזקאל קויפמן ויחירתו על יסודות היסטוריים מציאותיים . לפולמוסו של קויפמן עם אחד-העם נחזור 8 בהרחבה בהמשך . לאחר שתיאר ארוכות את הדרמה ההיסטורית של "גולה ונכר" ביקש קויפמן לעמוד על הסכנה החמורה המרחפת מעל עם ישראל בזמן המודרני ובפרט במאה העשרים . קויפמן הסביר שחיי היהודים בגלות היו חיים קשים מאוד וכללו מידה רבה של שנאה, רדיפה ואלימות . על פי קויפמן נבעו כל אלו מעצם זרותם של היהודים בארצות לא-להם ואליה נוספה גם השנאה הדתית בלבושה הנוצרי וכן קובלנה של העמים נגד היהודים על שהם רואים את עצמם כנעלים מהם . אלו היו חיים קשים, אבל החברה המסורתית המתנכרת לסביבתה בנתה תשתית חזקה דיה שאפשרה את שרידותה . העידן המודרני הרס את צורת החיים הזאת . מגמות החילון, הנאורות ולבסוף אפשרות האמנציפציה והדמוקרטיה שהופיעו בחילופי המאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה עם המהפכה הצרפתית, שינו את מצבם של היהודים בארצות המודרניות לאחר מאות שנות קיום שעיקרן בידול, נחיתות ומידה רבה של סבל . כעת הייתה ליהודים האפשרות חסרת התקדים לשוויון זכויות פוליטי ושילוב חברתי ותרבותי מלא, אבל דווקא כעת התקדרה מעל היהודים חשרת סופה . סכנות גדולות ניצבו בפניהם והן קופלו תחת המושג 9 הרווח במאה התשע-עשרה — "שאלת היהודים" . וזה דבר "שאלת היהודים" : האמונות הפוליטיות והחברתיות של העמים המודרניים שבקרבם חיו היהודים דרשו מהיהודים להיטמע לחלוטין בחברה הלאומית החדשה . אומנם יהודים רבים ביקשו להיענות בחיוב ואפילו בהתלהבות קדחתנית וברצון טוב שגבל בנאיביות לדרישה הזו, אבל שאיפתם לא התמלאה . מצד אחד נותרו היהודים מובחנים מעמי הארצות : אף ששינו את שמותיהם, את שפתם ואת מלבושם, למרות כל מאמציהם להשתלב בכלכלה, בפוליטיקה, בחברה ובתרבות באופן שלא היה כדוגמתו — היהודים ידעו שהם יהודים וכל הסובבים אותם ידעו שהם כאלו . 8 שם, עמ' 190 – 199 . וכן ראו כאן עמ' 103 – 111 , 142 – 146 . 9 וראו אלכס ביין, שאלת היהודים, ביוגרפיה של בעיה עולמית , תרגם אברהם טוביאס, גבעתיים : מסדה ופועלים, 1986 .
|
|